מי נושא בחבות של נזקי גוף שנגרמו על ידי אופניים חשמליים בדרגנוע הנמצא בתחנת רכבת ישראל?
ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)
רקע : בבית משפט השלום בירושלים נדונה תביעתו של פלוני (להלן: "התובע") אשר יוצג על ידי עו"ד יונית זורניצר כנגד רכבת ישראל (להלן: "הנתבעת 1") כנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") אשר יוצגו על ידי עו"ד עמיחי טרוזמן ואח'. פסק הדין (ת"א 35313-04-19) ניתן מפי כבוד השופטת הבכירה מרים קסלסי.
טיעוני הצדדים : לבית משפט השלום הוגשה תביעה לפיצוי התובע בגין נזקי גוף, אשר נגרמו לו בשטחה של הנתבעת 1 (להלן: "רכבת ישראל").
על פי הנטען בכתב התביעה, האירוע התרחש בשנת 2018, עת עלה התובע, פנסיונר בן 78, יחד עם אשתו, על דרגנוע בתחנת הרכבת יבנה מערב, כשלפתע בחור צעיר שעלה אף הוא לדרגנוע כשהוא אוחז אופניים חשמליים, איבד משיווי משקלו ונפל יחד עם אופניו על התובע ואשתו, וכולם הידרדרו מטה יחדיו. עקב כך, נגרמו לתובע שברים באגודל יד ימין ובזרת יד שמאל וכן חתכים.
התובע הגיש תביעתו כנגד רכבת ישראל וכנגד המבטחת שלה, הנתבעת 2, בטענה כי התרשלו כלפיו.
לא הייתה מחלוקת בין הצדדים לגבי עצם התרחשות התאונה, נסיבותיה או הגורם לנפילת התובע, אלא הסוגייה בה בית המשפט צריך היה להכריע היא בשאלה האם רכבת ישראל חבה בנזקי התובע.
החלטת בית המשפט והנימוקים : לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית המשפט כי דין התביעה להידחות.
תחילה, ציין בית המשפט כי לטענת התובע, על הדרגנוע לא היה כל שילוט או מדבקת אזהרה אשר אסרו על העלאת אופניים חשמליים על הדרגנוע, וכי לא היה כל שילוט המכוון אנשים עם אופניים חשמליים למעלית. ואולם, בהתאם לנספח 2 אשר צורף לתצהיר מטעם רכבת ישראל, הוראות השימוש אשר צוינו על מדבקת האזהרה בתחנת הרכבת הן, בין היתר, שאין לעלות עם משאות או עגלות.
בית המשפט הדגיש, כי בהיעדר חובה שבדין לציין בשילוט אזהרה על גבי הדרגנוע בדבר איסור העלאת אופניים חשמליים דווקא, בהינתן שאופניים חשמליים נישאו בידי הצד השלישי, הרי שאין הבדל בינם לבין כל משא אחר. בהתחשב בכך שבאתר האינטרנט של רכבת ישראל מצוין מפורשות, כי "חל איסור על הובלת אופניים בדרגנוע וכן צוין כי הירידה והעלייה לרציף תתבצע באמצעות המעלית/המדרגות בלבד".
עוד הוסיף בית המשפט, כי במיוחד, בהיעדר הוכחה כי הצד השלישי כלל לא ידע שאסור להעלות אופניים על הדרגנוע, ואם היה יודע על האיסור לא היה מפר אותו, בהינתן שאדם סביר אמור להבין כי עלייה במדרגות נעות עם משא כבד בידיים הוא עלול לאבד משיווי משקלו, לא נמצא כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הפרת חובה חקוקה, שלא הוכחה, לבין קרות הנזק, ואף אם היה קשר, הרי שהוא נותק בשל גורם זר מתערב ואשמו המכריע, כאמור בסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין.
בית המשפט ציין, כי בניגוד לפסיקה אליה הפנה התובע, שם נקבע כי נזקי המערערת נגרמו בשל שיפוצים מהותיים שנעשו בבניין ושינויים בדרכי הגישה עקב השיפוצים, ולא בנסיבות רגילות ובתנאים סטריליים של מרכז מסחרי, שיש בו גם מעליות וגם דרגנועים וניתן לבחור ביניהם באותה מידת נוחות, ולכן היה על המשיבות לנקוט באמצעי זהירות מספיקים להבטחת האיסור של עליה בדרגנועים עם עגלת קניות כגון הכוונה, איסור בשימוש, אזהרה ו/או פיקוח ו/או שילוט ו/או כל פעולה אחרת למניעת הסכנה הצפויה. במקרה הנדון, דובר על נסיבות רגילות של פעילות מתחם תחנת רכבת, בו יכולים המבקרים לבחור בין שימוש בדרגנוע ובין שימוש במעלית, כאשר ישנה אזהרה בדבר עלייה לדרגנוע עם משאות ועגלות.
לפי כל שהובא לעיל, קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח שרכבת ישראל התרשלה ולא פעלה כמצופה ממנה ומשכמותה, כדי לדאוג לביטחונם של נוסעיה. די באיסור השימוש בדרגנוע בעת נשיאת משאות והעמדת מעלית במקום נגיש וגלוי לעין כדי לאפשר לנוסעים להיכנס ולצאת מהתחנה בבטחה. זאת ועוד, התובע לא הוכיח אלו אמצעים סבירים יכלה רכבת ישראל לנקוט ואם אלו היו מונעים את קרות התאונה, ואף אם הייתה מוכיחה זאת, כי אז היה נקבע שנותק הקשר הסיבתי על ידי אשמו המכריע של בעל האופניים.
סוף דבר: בית המשפט דחה את התביעה, קבע כי נזקי התובע לא נגרמו באשמת רכבת ישראל, כי אם באשמתו של צד שלישי – בעל האופניים החשמליים, וחייב את התובע לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.