מה דינו של מבוטח, אשר כיסויו הביטוחי נשלל עקב פקיעת רישיונו, לאחר שקיבל את תגמולי הביטוח?
ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)
בבית משפט השלום בצפת נדונה תביעתה של מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"), שיוצגה על ידי עו"ד אמיתי סביון, נגד עומר טאטו בע"מ (להלן: "הנתבעת"), שיוצג על ידי עוה"ד מוחמד זערורה. פסק דין (תאד"מ 3482-12-21) ניתן בתאריך 7 למאי 2023, מפי כבוד הרשמת הבכירה עביר גבריס.
ענייננו בתביעה להשבת תגמולי הביטוח, ששילמה התובעת לנתבעת בסכום 23,597 ₪, בעקבות דרישת תשלום של הנתבעת לפיצויים, שנגרמו לרכב, שבבעלותה (להלן: "הרכב") עקב תאונת דרכים בה היה מעורב הרכב ביום 21.7.20 וזאת בהיות התובעת המבטחת של הרכב.
התובעת טענה, כי בעת התשלום נפלה טעות ותגמולי הביטוח שולמו לנתבעת בשגגה וללא כיסוי ביטוחי עת התברר בדיעבד, כי לנהג הנתבעת, שנהג ברכב ביום התאונה לא היה רישיון נהיגה בר תוקף. לכן, לא היה מורשה לנהוג ברכב הנתבעת לפי הפוליסה ומשכך, נעדר כיסוי ביטוחי. התובעת טענה להשבת תגמולי הביטוח, שהועברו לנתבעת על פי הוראות חוק "עשיית עושר ולא במשפט", והפרת חובה חקוקה (נזיקין).
בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי רישיון הנהיגה של הנהג לא נפסל או נשלל בשל פגם מהותי ברישיון, המשליך על כושר נהיגתו ומשכך על הסיכון הביטוחי הטמון בנהיגתו, אלא כי רישיון הנהיגה של הנהג לא היה בתוקף מטעם טכני של אי חידוש רישיון נהיגה ו/או אי תשלום אגרת רישיון. לכן, דין התביעה להידחות.
ביום 2.1.23 התקבל פסק דין הדן בשאלה המשפטית האם פקיעת רישיון נהיגה עקב אי תשלום אגרה מהווה עילה לשלילת הכיסוי הביטוחי שלפיו, פקיעת רישיון הנהיגה של נהג רכב הנתבעת במקרה נשוא התביעה דנן עקב אי תשלום אגרה מהווה עילה לשלילת הכיסוי הביטוחי. התובעת טענה, כי משנקבע האמור, אין כיסוי ביטוחי לאירוע, ושעל הנתבעת להחזיר לה את סכום תגמולי הביטוח, ששולמו לה בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. התובעת צירפה חוות דעת וחשבוניות, העולות לכדי סכום של כ-24,862 ₪.
הנתבעת טענה כי, התובעת לא צירפה אסמכתא בדבר ביצוע התשלום וכי קיימת סתירה בגרסת התובעת, שטענה כי הסכום שולם לנתבעת, וכעת טוענת כי הסכומים שולמו למוסך הסדר. כמו כן, טענה הנתבעת, כי מעולם לא קיבלה כספים מהתובעת בעקבות התאונה נשוא כתב התביעה.
כבוד הרשמת עיינה בטענות הצדדים ומכלול הראיות והגיעה לכדי מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בנימוקים שלהלן.
הנתבעת, כך קבעה כבוד הרשמת, לא טענה, כי שילמה עבור תיקון הרכב סכום כלשהו, לא טענה, כי מישהו אחר מטעמה עשה זאת, לא טענה, כי קיבלה דרישת תשלום בגין תיקון הרכב מהמוסך, לא צירפה אסמכתא המוכיחה, כי עלות תיקון הרכב שולם ע"י מישהו מטעמה. מאידך, התובעת צירפה חוות דעת שמאי להוכחת גובה הנזק, שנגרם לרכב ולפיה הנזק הוא בסכום של 23,128 ₪, לאחר קיזוז השתתפות עצמית. הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית מטעמה לסתירת חוות דעת השמאי מטעם התובעת וגם לא ביקשה לחקור את שמאי התובעת עובדה המחזקת את מהימנות גרסתו.
כבוד הרשמת הבכירה לא קיבלה את טענתה של הנתבעת, לפיה אין לתת לחשבונות המס שצירפה התובעת כל משקל מכיוון שצורפו רק לשלב הסיכומים שכן, רשימת המסמכים מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה כללה "הוראות תשלום" והנתבעת לא צירפה כל ראייה על מנת להפריך ולסתור את גרסת התובעת לפיה התובעת שילמה עבור תיקון הרכב, שאין חולק כי, תוקן. משקבעה כבוד הרשמת הבכירה בפסק הדין מיום 2.1.23, כי לא היה כיסוי ביטוחי, הרי התשלום, שבוצע ע"י התובעת בוצע בשגגה.
לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט (סעיף 1(א)) מי, שקיבל, שלא על-פי זכות, שבדין, נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (הזוכה), שבאו לו מאדם אחר (המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, אחת היא אם באה הזכייה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת (סעיף 1(ב)). נקבע, כי העקרון בדבר השבת התעשרות, שנעשתה על חשבונו של הזולת הוא עקרון רחב, בעל "רקמה פתוחה", ללא רשימה קבועה של מצבים בהם יחול. יסודותיו של החוק הם: התעשרות, שלא כדין (גידול בנכסי הזוכה); שלא על פי זכות שבדין ועל חשבון המזכה.
משהוכח, כי הנתבעת לא הייתה זכאית לתשלום מטעם התובעת עבור עלות תיקון הרכב ע"פ הפוליסה, משנפסק, כי לא היה כיסוי ביטוחי בנסיבות העניין, ומשהוכח, כי התובעת שילמה עבור תיקון הרכב, הרי בכך הנתבעת התעשרה, שלא כדין על חשבון התובעת ועל כן, זכאית התובעת להשבת הסכום ששולם של 23,597 ₪ - הוא סכום התביעה.
סוף דבר: התביעה התקבלה, הנתבעת חויבה לשלם לתובעת סכום של 23,597 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בנוסף חויבה הנתבעת לשלם לתובעת אגרות בית משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, חויבה הנתבעת בשכ"ט עו"ד התובעת בסכום של 4,000 ₪.
במועד כתיבת שורות אלה, לא נודע לנו אם הוגש ערעור לביהמ"ש מחוזי.