מה דינה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט שניתנה בהיעדר הצגה של חוות דעת הנתבעת?
ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)
בבית המשפט השלום בחיפה נדונה תביעתו של פלוני (להלן: "התובע"), נגד איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"). פסק הדין (ת"א 46215-09-21) ניתן ביום 19 באפריל 2023, מפי כבוד השופטת ג'אדה בסול. שמות באי כוח הצדדים לא הוזכרו בפסק הדין.
מדובר בתביעה של התובע כנגד הנתבעת מכוח פוליסת תאונות אישיות לתלמידים, בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונה בברך רגל שמאל, כאשר במועד קרות התאונה, התובע היה תלמיד בבית ספר. במסגרת ניהול ההליך, הגישה הנתבעת בקשה לפסילת חוות הדעת של מומחה מטעם בית המשפט וזאת מן הנימוק, שחוות דעתה של הנתבעת לא הוגשה בפניו בעת גיבוש חוות דעתו, ועל כן, יש בכך פגיעה בזכויותיה הדיוניות של הנתבעת המצדיקות סעד של פסילת חוות דעתו של המומחה.
רקע לבקשה: התובע צירף לתביעתו את חוות הדעת של המומחה ד"ר כרכבי, אשר העריך את נכותו כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה בשיעור של 20% נכות צמיתה, לפי סעיף 48(2)ב' לתקנות הביטוח הלאומי.הנתבעת מצידה, אשר בדקה את התובע ע"י מומחה מטעמה, צירפה לתיק את חוות דעתו של ד"ר סטקביץ', אשר קבע, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10%, והיא אף שילמה לתובע תגמולים על בסיס חוות דעת זו.
בשל הפערים בין שתי חוות הדעת, בית המשפט מינה את ד"ר זקס כמומחה מטעם בית המשפט להערכת נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה עסקינן. בעת גיבוש חוות דעתו, היו מונחים בפניו כל המסמכים הרפואיים של התובע נשוא התאונה, חוות הדעת של המומחה מטעם התובע, ד"ר כרכבי, אולם בהיעדרה של חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת. על פי חוות דעתו של מומחה בית המשפט, לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 19%, אולם זה אימץ רק באופן חלקי את חוות דעתו של ד"ר כרכבי ואת סי' 48(2)(ב) של תקנות ביטוח לאומי, כך שהעריך את נכות התובע ב-10% נכות צמיתה. עוד קבע, כי לתובע נכות צמיתה נוספת של 10% מכוח תקנה 48(2)(ז)(1) של תקנות הביטוח הלאומי. המומחה מטעם בית המשפט נחקר ע"י שני הצדדים על חוות דעתו, ובמסגרת חקירתו נתן הסברים מקיפים אודות קביעתו בצורה נהירה ויסודית, באופן שהרשים את בית המשפט בצורה חיובית באשר למקצועיותו. אולם, שגה המומחה, עת לא המתין לקבלת המסמכים וחוות הדעת מצד הנתבעת, וגיבש את חוות דעתו בטרם הונחו בפניו המסמכים האמורים, אך האם יש בכך עד לכדי פסילת חוות דעתו? זוהי השאלה שהייתה במחלוקת אליה בית המשפט נדרש.
הנתבעת מצידה טענה, כי גיבוש חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בלא שנחשף לחוות דעתה, יש בו משום פגיעה במידת האובייקטיביות, שניתן לייחס למומחה. כמו כן, לא ניתן לרפא את הפגם עם כתיבת חוות דעת מחודשת תוך הסתמכות על חוות דעתם של שני הצדדים, שעה שהמומחה כבר הגיש את חוות דעתו וגיבש דעה באשר לנכותו של התובע. בנסיבות כאמור, הנתבעת טוענת שיש לפסול את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט נוכח הפגיעה הקשה בזכויותיה הדיוניות. זאת ועוד, הנתבעת הפנתה בטיעוניה לרע"א 8152/18 פלונים נ' כלל חברה לביטוח, בו קבע השופט עמית, כי פסילת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט שמורה למקרים קיצוניים בה נפל בחוות הדעת פגם היורד לשורשה, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין חמור. באותו מקרה המומחית נחשפה לחומרים רפואיים שלא ניתנו לצד שכנגד, כך שלא ניתנה לו הזדמנות להסתייג מהחומרים שהוצגו בפניה, ובתוך כך גם לשלוח את המסמכים מטעמם. בשל כך, קבע בית המשפט העליון, כי נפל פגם מהותי ולא ניתן לרפא אותו ע"י המצאת חוות הדעת הנגדית לעיונה בדיעבד. עוד הטעים בית המשפט העליון, כי לאור כך נוצרה פגיעה בתקינות ההליך, בזכויות הדיוניות של הצד שכנגד, ובמראית העין והניטראליות מצד המומחה שמונה ע"י בית המשפט.
אולם, במקרה זה קבע בית המשפט, שאין עסקינן באותן נסיבות, שכן במקרה דנן לא הוצגו מטעם התובע מסמכים רפואיים שלא הונחו גם בפני הנתבעת, כך שלנתבעת לא הייתה אפשרות להסתייג מהם, אלא כל טענתה של הנתבעת במקרה דנן מתמצאת על אי המצאת חוות הדעת הנגדית לידיו, ובשל כך דעתו "ננעלה" עד כדי כך, שגם היחשפות המומחה מטעם בית המשפט לחוות דעתה הנגדית של הנתבעת, אין בה כדי לרפא את הפגם.
בית המשפט חזר והדגיש שפסילת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט שמורה למקרים קיצוניים בלבד, ושככל שניתן לרפא את הפגם באמצעות סעד מתון יותר, יש להשתמש בו, ורק כאשר שימוש בסעדים המתונים יותר אין בו כדי לרפא את הפגם- יש לפסול את חוות הדעת. בעניין זה בית המשפט מנה את דרכי הפעולה שיש לפעול בהם טרם הגעה לסעד הקיצוני של פסילת חוות הדעת, וזאת בהתבסס על פסק דינה של הש' וילנר ברע"א 7921/20 פלוני נ' מרכז החינות העצמאי: דרך פעולה ראשונה, והיא המתונה ביותר היא הכרעה על בסיס חוות דעתו של המומחה והראיות הנוספות, תוך מתן אפשרות לבית המשפט לסטות מחוות הדעת; הדרך השניה, היא מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט; והדרך השלישית היא פסילת חוות הדעת שהגיש המומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו. ככל שהפגם, שנפל בהתנהלותו של המומחה חמור יותר, כך הצעד שבו ינקוט בית המשפט יהיה קיצוני יותר.
בית המשפט דחה את טענות הנתבעת ופסק: מאחר וטענות הנתבעת מתמצאות אך ורק באי חשיפתו של המומחה לחוות הדעת הנגדית של הנתבעת, ובשל העובדה, כי בדיעבד אף המומחה מטעם בית המשפט אימץ בחוות דעתו את קביעת המומחה מטעם הנתבעת באשר לאחוזי הנכות בגין פציעתו של התובע, בית המשפט קבע, כי פסילת חוות הדעת של מומחה בית המשפט תהיה סנקציה קיצונית שאין לנקוט בה. לפיכך, נבחר סעד מתון יותר במסגרתו רשאי בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה, לאחר שכל צד יביא את ראיותיו וטענותיו באשר למחלוקת בקביעה הרפואית.
סוף דבר: בית המשפט פסק, כי דין הבקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה להידחות.
עד למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע האם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.