התנהלות רשלנית של בעלי הבית ומארגני המסיבה גרמה לפגיעתו של קטין משמן רותח

עמדת טיגון מהווה "דבר מסוכן" נוכח הימצאותו של שמן רותח בה ומחייבת  נקיטת אמצעי זהירות שימנעו פגיעה ונזקים

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט השלום בחיפה נדונה תביעתו של פלוני (להלן: "התובע") ע"י ב"כ עוה"ד דני ברק ואח'  נגד איתן מרדכי (להלן:"הנתבע 1"), משה מרדכי, דליה מרדכי (להלן:"הנתבעים 2-3 "), סהר מרדכי ( להלן:"הנתבע 4") ואיילון חברה לביטוח בע"מ ( להלן:"הנתבעת 5") ע"י ב"כ עוה"ד יורם קמין ו/או שי שמש ואח'.  פסק הדין תא (חי') 15059-02-22  מפי כבוד השופטת טלי מירום ניתן בי"ג כסלו תשפ"ה, 14 דצמבר2024.

לבית המשפט הוגשה תביעה  לפיצוי התובע,  שנפגע משמן רותח שנשפך עליו בבית משפחת הנתבעים.

במועד התאונה היה התובע כבן 15 שנים ומחצה, כיום הינו כבן 20. בעקבות התאונה פנה התובע לחדר המיון של המרכז הרפואי העמק, שם אובחן כי נגרמו לו כוויות מדרגה שניה בגב, בזרוע וביד שמאל, בשתי כפות הידיים ובירך שמאל.

בית המשפט ציין, שאין מחלוקת שהתאונה אירעה בביתו של איתן(הנתבע 1) , במהלך מסיבה שאיגנה שם גיסתו לירז לבעלה סהר, אחיו של איתן (נתבעים מס' 3-2 הם הוריהם של איתן וסהר). אין מחלוקת, כי התובע הגיע למקום ביחד עם אחותו נופר, ושתי חברותיה, שעבדו באירוע כמלצרים. אירוע התאונה אירע במפלס החצר אליו ירד התובע ממפלס מטבח הבית, ואשר בצדו הוצבה עמדת הטיגון. השף עמד במפלס החצר ליד עמדת הטיגון שבו סיר שמן המוצב על מתקן בגובה מתניו. התובע מסר שלקראת סוף הערב, כאשר ירד ממפלס המטבח אל מפלס החצר, וכאשר חלף ליד עמדת הטיגון, החליקו רגליו על שמן שניתז על הרצפה, הוא מעד, מרפקו השמאלי נכנס אל תוך סיר השמן והפך אותו עליו, כאשר השמן הרותח נשפך על פלג גופו השמאלי.

הנתבעים לא חלקו על נסיבות התאונה. התובע טען, שלא קיבל הדרכה כלשהי, בוודאי שלא הדרכת בטיחות; את הוראות העבודה קיבל, מלירז אחותו ומהשף יוסי.  לירז מסרה שמי שנתן את ההנחיות לצוות היה השף יוסי, חבר המשפחה.

בעניין עובדתי אחד הייתה מחלוקת בין הצדדים: לירז טענה בתצהירה, כי שמעה מאורחים שהיו במקום, כי בעת אירוע התאונה שוחח התובע בטלפון הנייד שלו. התובע הכחיש טענה זו מכל וכל. בית המשפט לא קיבל את הטענה הזו.  ראשית כי לא צויינו שמותיהם של אותם "אורחים" והם לא הובאו לעדות. כמו כן נתבעים מס' 4-1 שהיו עדי ראיה לתאונה לא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא התייצבו בבית המשפט למסור את עדותם. לכן קבע בית המשפט שטענת הטלפון הנייד הינה בגדר עדות מפי השמועה, שאיננה קבילה; הימנעותם של הנתבעים מלהתייצב, להעיד על תצהיריהם, במיוחד נוכח היותם בעלי דין, נזקפת לחובתם ומחזקת את הכחשתו של התובע.

לטענת התובע, אחריותם של הנתבעים מתבטאת בכך שהציבו עמדת טיגון עם שמן רותח בסמוך לדרך המעבר היחידה ממפלס המטבח אל מפלס החצר, שם הונחו המלצרים לעבור בדרכם מהמטבח לחצר ובחזרה; בכך שלא דאגו למקם את עמדת הטיגון במקום נפרד, מתוחם ומגודר; בכך שלא דאגו לנקיון רצפת עמדת הטיגון וסביבתה, בשים לב לכך ששמן עלול להינתז מהסיר אל הרצפה ולגרום לחלקלקותה; ובכך שלא הזהירו את המלצרים מפני סכנת התקרבות לעמדת הטיגון והחלקה בסמוך לה.

בית המשפט קבע, שהצבת עמדת טיגון, שמהווה "דבר מסוכן" מעצם טיבה וטבעה, נוכח הימצאותו של שמן רותח בה, בסמוך מאוד למקום המעבר של המלצרים מהמטבח אל החצר ובחזרה, ללא מרחק בטחון וללא גידור או הפרדה, הינה מעשה רשלני של ממש, המטיל אחריות על מארגני האירוע ועל בעלי המקום, שהכתיבו לצוות המלצרים את תנאי המקום. גם הצבתו של סיר טיגון ובו שמן לוהט על גבי מתקן גבוה, שאיננו מגודר ואיננו יציב, והעלול להתהפך בקלות - כפי שאכן אירע - עולה כדי רשלנות. בנוסף, העובדה שהמארגנים לא דאגו לנקות מעת לעת את הרצפה הסמוכה לעמדת הטיגון, כאשר היו צריכים לדעת, מניסיון החיים ועל פי השכל הישר, כי תוך כדי טיגון עלולות טיפות שמן להינתז על הרצפה, ולהפכה לחלקלקה, אף היא מטילה עליהם אחריות בגין רשלנותם. למעשה, הנחיית המלצרים לרדת ממפלס המטבח אל מפלס החצר, בהפרש גבהים של כחצי מטר, ולא דרך גרם מדרגות תקני, הינה מעשה רשלני הטומן בחובו סיכון. מצב דברים זה מצדיק את הטלת האחריות על בעלי מקום האירוע ומארגניו, הנתבעים מס' 1 ו – 4.

בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעים שהתאונה הייתה בלתי נמנעת, בגלל שלא ניתן לשלול שהשמן ניתז על הרצפה רגעים ספורים לפני האירוע, בטרם ניתן היה לדאוג לניקוי המקום. היות ומדובר באירוע שנמשך מספר שעות וסביר להניח שהשמן ניתז אעל הרצפה לכל אורך הערב. בנוסף הנתבעים נמנעו מלהביא עדויות שיתמכו בטענה זו, של ארבעת הנתבעים, עדי הראיה, וכן עדותו של השף יוסי שהוצג כחבר המשפחה, ולכן לכאורה לא היתה כל מניעה להביאו לעדות.

בית המשפט גם לא קיבל את הטענה של הנתבעים, שהאחריות לכך שהתובע נפגע, מוטלת על נופר ועל הורי התובע,. על נופר שהתבקשה להביא עמה מלצרים בעלי ניסיון, והביאה את אחיה שהיה ללא ניסיון ועל הורי התובע שהתירו לו לעבוד בעבודה כזו. אין קשר סיבתי בין מידת הניסיון של התובע בעבודה בכלל ובעבודת מלצרות בפרט ובין אירוע התאונה. הנתבעים לא טענו ולא הוכיחו, שאם היה התובע מלצר בעל ניסיון, או בוגר במספר שנים, לא היה מחליק עקב השמן שניתז מעמדת הטיגון. אם סברו הנתבעים שיש מקום להשית אחריות על אחותו של התובע ועל הוריו, היה עליהם לטעון זאת במפורש על ידי הגשת הודעה לצד שלישי כנגדם, והם לא עשו זאת.

טענה נוספת של הנתבעים היא, שהתובע פעל על פי הנחיותיו של השף יוסי, האחראי לשירותי ההסעדה באירוע, לרבות לעמדת הטיגון, למיקומה באופן בטוח ולניקיון סביבתה, ולפיכך על התובע להפנות תביעתו כנגד השף יוסי. גם את הטענה הזו דחה בית המשפט, כי הנתבעים לא הביאו, את השף יוסי לעדות, על מנת לאמת את הטענות הללו. בנוסף, גם נגדו לא הגישו הודעה לצד שלישי.

בית המשפט קבע שהנתבע 1, בעל הבית בו אירעה התאונה, ונתבע  4, חתן האירוע, במהלכו אירעה התאונה, נושאים באחריות כלפי התובע, בתור בעלי המקום ומארגני האירוע, מי שהכתיבו את תנאיו, מי שהתובע פעל בפיקוחם ועל פי הנחיותיהם.

בית המשפט לא מצא הוכחה למעורבותם ולאחריותם, של נתבעים 2 ו - 3, הוריהם של הנתבעים מס' 1 ו - 4, ולכן דחה את התביעה נגדם. נתבעת מס' 5, שביטחה את ביתו של נתבע מס' 1 בפוליסת ביטוח דירה, הכוללת גם ביטוח אחריות צד ג', חבה כלפי התובע מכוח חבותה כמבטחת.

הנתבעים טענו, שהתובע תרם ברשלנותו לתאונה, בכך שלא נזהר בעת שירד בין המפלסים, לא לקח בחשבון כי המקום יהיה חלקלק בשל נתזי שמן, למרות שידע כי מדובר בעמדת טיגון, ושוחח תוך כדי כך בטלפון הנייד שלו. בית המשפט סבר, שאכן ניתן היה לצפות מהתובע, שהוא אמנם קטין, אבל בן 15.5, לגלות יותר תשומת לב כשהוא יורד ממפלס למפלס בסמוך לעמדת טיגון; היה עליו לנהוג משנה זהירות בעת הירידה. בית המשפט קבע שבשקילת מידת אחריותו הוא ייחס מידת האשם התורם  לתובע ב - 10%.

לאחר התאונה היה התובע מאושפז למשך כשבועיים במחלקה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי העמק; לכתב התביעה צורפו תצלומים מתקופת האשפוז, של הכוויות הנרחבות. בהמשך היה במעקב במסגרת המרפאה לכירורגיה פלסטית ובמסגרת המכון לריפוי בעיסוק, שם עבר טיפולי פיזיותרפיה לשימור התנועתיות במפרקים. בנוסף היה בטיפול פסיכולוגי רגשי בעקבות הפרעת סטרס שפיתח; פרופ' חייק, מומחה בית המשפט קבע, כי שלתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 15% עקב הכוויות. לנוכח העולה מהתיעוד הרפואי, ולאור התרשמותו הישירה של בית המשפט מצפייה באחת הצלקות, קבע שמדובר בנכות בעלת מרכיב תפקודי, ולפיכך פסק פיצוי על כאב וסבל, גריעה מכושר השתכרות והפסדי פנסיה, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות, נסיעות וטיפולים בצלקות. מסכום בפיצוי הורה בית המשפט לנכות אשם עצמי תורם בשיעור של 10% ואת התגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי בעקבות התאונה.

בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את נתבעים מס' 1, 4 ו - 5, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הפיצוי שנפסק בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.

** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגשה בקשה להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי.