הסדר לרבים- משמעויות משפטיות, והאם יש בכך כדי להגן על סוכני הביטוח, שפעלו ישירות מול המעסיק?

המעסיק ביקש להעביר את המבוטח מביטוח מנהלים לקרן פנסיה ללא מתן יעוץ וללא קבלת הסכמת העובד

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית משפט השלום בתל אביב -יפו נדונה תביעתו אלכסנדר שוסטר (להלן: "התובע") ע"י ב"כ עו"ד כפיר דיין-דובב נגד סוכנות לביטוח בע"מ (להלן:"הנתבעת") ע"י ב"כ עו"ד רונן יצחק גרין. פסק הדין תא (ת"א) 23246-08-20 מפי כבוד השופט אביים ברקאי ניתן בכ"ג כסלו תשפ"ה, 24 דצמבר 2024.

לבית המשפט הוגשה תביעה לסעד כספי בטענה לרשלנות מקצועית של סוכן ביטוח פנסיוני.

נטען כי התובע הועסק החל משנת 1999 בחברת סולמות חגית (1990) בע"מ (להלן: "המעסיק"). החל מיום 1/7/2003 היה התובע מבוטח בפוליסת ביטוח במסגרת מנורה מבטחים ביטוח בע"מ. ביום 15/7/2015 "הועבר" התובע לקרן הפנסיה "מנורה מבטחים החדשה" זאת במקום הכיסוי הביטוחי במסגרת פוליסת המנהלים משנת 2003. התובע לא חתם על הסכמה ל"העברתו" לקרן הפנסיה, הסכמתו של התובע כלל לא התבקשה. הנתבע גרם ל"העברתו" מכוח הוראת המעסיק, שהוגדר כ"בעל הפוליסה".

 התובע חלה וביום 16/12/2018 פוטר בשל מצבו הרפואי. כאשר ביקש התובע ליהנות מביטוח אובדן כושר העבודה, התחוור לו שעם "העברתו" מביטוח המנהלים, נרכש לו כיסוי ביטוחי חדש בקרן הפנסיה. הכיסוי הביטוחי החדש דרש תקופת אכשרה של חמש שנים בכל הקשור למחלות ובעיות רפואיות שהיו טרם הקמת הביטוח.

 התובע עותר לפיצוי בגין תשלום תגמול חודשי, פיצוי בגין עלות שחרור מתשלום פרמיה.

 התובע טוען שב-2003 רכש המעסיק עבורו פוליסת ביטוח מנהלים בחברת מנורה. פוליסת הביטוח העניקה כיסוי אובדן כושר עבודה עד לחודש יולי 2021.  ביום 15/7/2015, צורף התובע לקרן פנסיה מנורה מבטחים החדשה במקום פוליסת ביטוח המנהלים. התובע הדגיש שצעד זה היה משגה חמור,  שכן הוא סבל ממחלות קיימות אשר בוטחו בפוליסת ביטוח המנהלים, אך לא בוטחו במסגרת קרן הפנסיה החדשה. נטען כי סוכן הביטוח היה אמור להזהיר מפני אפשרות כזו ולהימנע מביצוע הפעולה.  התובע מציין שהוא דובר רוסית וכמעט שאינו מבין עברית. התובע לא קיבל הסבר על משמעות ההעברה. נטען כי מדובר בפעולה רשלנית שאינה מתיישבת עם השכל הישר. היה על סוכן הביטוח להשאיר את פוליסת ביטוח המנהלים ולא לפעול לשם קידום האינטרס שלו במכירת מוצר ביטוחי. בשל המעבר, ירדו לטמיון כיסויים ביטוחיים לפטירה ואובדן כושר עבודה.  בנוסף, נדרשה תקופת אכשרה של 60 חודשים עבור הכיסויים הביטוחים לנכות ולשאירים. כתוצאה מכך, נותר התובע ללא כיסוי בגין אובדן כושר עבודה, ואולי אף נפגע הכיסוי הביטוחי למקרה פטירה.  התובע טען שחובת סוכן הביטוח להתייחס למצבו הבריאותי של המבוטח, ולהציע לו שינויים ככל שהם סבירים, הגיוניים ומקצועיים. עוד ציין שסביר שלאדם בגילו יהיו בעיות רפואיות, ולכן היה על הסוכן לנקוט בזהירות יתרה ולא להעבירו לתוכנית חדשה מבלי לבחון את מצבו הרפואי. התובע סיים את העסקתו ביום 16/12/2018 בשל מצבו הרפואי. כאשר פנה לתבוע פיצויים בגין אובדן כושר עבודה, גילה שהכיסוי הביטוחי בפוליסת ביטוח המנהלים בוטל, ונרכש לו כיסוי חדש במנורה מבטחים, הדורש תקופת אכשרה של חמש שנים לבעיות הרפואיות שהיו קיימות טרם ההצטרפות.  התובע אינו יכול לעבוד עקב מצבו הרפואי. התובע טוען שהנתבעת הפרה את הוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (עיסוק בייעוץ פנסיוני ובשיווק פנסיוני).  נטען כי הסוכן מטעם הנתבעת לא התאים את השיווק לפי צרכיו, ולא בחר את המוצר הפנסיוני המתאים לו; נטען כי הנתבעת הפרה  את חובות האמון, הזהירות והאיסור לפעול בניגוד עניינים; היה על הנתבעת לבחור עבורו את הפוליסה הטובה ביותר, הכיסוי המתאים ובהיקף המספק והיה על יה להשאיר את פוליסת ביטוח המנהלים של התובע פעילה ולא להעבירו לתוכנית חדשה.

הנתבעת טוענת, שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר אשר יש בו כדי להעיד על חוסר תום לב. התובע התפטר מעבודתו והתביעה הוגשה רק לאחר שנתיים. הנתבעת טענה להיעדר יריבות. לדבריה המעבר מפוליסת ביטוח המנהלים לקרן הפנסיה נעשתה לבקשת המעסיק והוא זה שאחראי לשינויים ושהוא התבקש ליידע, להסביר ולהחתים את התובע על ידיעתו והסכמתו לבצע את המעבר. המעסיק ריכז את כלל הנתונים בגין כל עובד וכן חתם על מסמך הממוען למבטחת בו ביקש לסלק את ביטוחי המנהלים של עובדיו וציין שהמעבר בוצע בהסכמת העובדים. זאת כאשר לנתבעת לא היה קשר ישיר עם התובע. הנתבעת הפנתה לפרוצדורה שנקראת  "הסדר לרבים". במסגרת ההסדר נקשר בין מעסיק לבין קרן פנסיה הסכם לפיו יצורפו עובדי המעסיק לקרן הפנסיה ללא צורך בהליך חיתום, כאשר מועברים לקרן פרטי העובדים וכן תשלום בגינם. משמעות ההסדר היא שלא מתקיימת פגישה של נציג קרן הפנסיה או סוכן ביטוח עם העובדים. קרי, ההסכם מבוצע בין קרן הפנסיה לבין המעסיק בלבד. הנתבעת טענה שלא חלה עליה חובה למסור מידע באופן אקטיבי לעניין ההצטרפות לקרן הפנסיה. התובע לא התעניין במעבר ולא ביקש מיוזמתו לקיים פגישה ומכאן אין לו להלין אלא על עצמו. אילו היה התובע פונה לנתבעת היה מגלה שקיימת אופציה לביטול תקופת האכשרה באמצעות כיסוי ביטוחי מתאים, אשר נעשה באופן פרטני בין העובד לבין קרן הפנסיה.  הנתבעת טענה שהמעבר לקרן הפנסיה היטיב עם התובע, כי במועד הרלוונטי החובה שהוטלה על מעסיק להפריש כספי פנסיה עוגנה בצו הרחבה בענף התעשייה והמלאכה בו הועסק התובע. צו ההרחבה התייחס להפרשות מעסיק שצריכות להיות מבוצעות לקרן פנסיה, ואליה בלבד. המעסיק ביקש להעביר את עובדיו לקרן פנסיה על מנת להימנע מהפרת צו ההרחבה, וכדי להימנע מטרחה מיותרת בהגשת חוות דעת על כך שהפרשה לביטוח מנהלים אינה מפרה את הצו. שנית, העלויות הכרוכות בפוליסת ביטוח מנהלים גבוהות יותר למעסיק (7.5% משכרו של עובד לעומת 6.5% בקרן פנסיה). שלישית, קרן פנסיה מעניקה כיסוי ביטוחי רחב יותר לעובד, ודמי הניהול בה זולים יותר. שיעורם וסכומם של הכיסויים בגין אובדן כושר עבודה ומקרה פטירה משתנים ופוחתים עם גילו של המבוטח.

 בית המשפט ציין, כי מנכ"ל הנתבעת בתצהירו אישר שהתובע הועבר מכיסוי בפוליסת ביטוח מנהלים אל קרן הפנסיה, ללא שהנתבעת העניקה הסבר מקצועי ולא ערכה כל בדיקה מקצועית. התובע "הועבר" אל קרן הפנסיה ללא הסכמתו. העברת התובע נעשתה מבלי שהתבקשה הסכמתו. לעניין זה הדגיש התובע את מצבו הרפואי, את גילו ואת העובדה שהוא דובר רוסית בלבד וכמעט אינו מבין עברית. בית המשפט ציין כי אפילו ללא ההפניה למצבו האישי של התובע לא היה מקום להעביר את הכיסוי הביטוחי ארוך השנים שלו, ללא קבלת הסכמתו מראש. הסכמה שחייבת הייתה להינתן לאחר קבלת ייעוץ מקצועי.

בית המשפט הוסיף שהתנהלות הנתבעת הייתה מקוממת והתעלמה מהתובע. שהיה בהתנהלותה לא רק רשלנות אלא ביטול מוחלט של התובע, ואדישות מופגנת לצרכיו, לגילו ולמצבו הבריאותי. הנתבעת שהיא בעלת המקצוע, אפילו לא התיימרה להעניק ייעוץ או הסבר כלשהו. היא התפשטה מכל חובותיה שבדין והסתפקה בהצהרת המעסיק שהעביר לתובע את ההסברים הנדרשים.

 בית המשפט ציין שהמנהל המעסיק נאלץ להודות שאכן לא עשה דבר על מנת להסביר לתובע את השינויים בכיסוי הביטוחי. ממילא לא דאג לערוך בדיקה כלשהי של צרכי התובע. את ההסברים המקצועיים והבדיקה המקצועית אשר לה הוכשר מנכ"ל הנתבעת, ערכה המעסיקה שפועלת בבניית ומכירת סולמות. מנכ"ל הנתבעת הטיל את כל האחריותו המקצועית, על המעסיקה וציין שהמעסיקה היא האחראית לשינויים שביקשה לערוך במעבר בין ביטוח המנהלים לקרן פנסיה. בית המשפט קבע  שראוי היה שאת ההסברים המקצועיים יעניק בעל מקצוע ולא מי שאינו בקיא בביטוח פנסיוני ושהטענה לפיה התובע נתן הסכמתו לא עולה בקנה אחד עם המציאות.

בית המשפט קבע, כי אין מחלוקת על כך שהתובע לא חתם על דבר. לא על הסכמה לביטול ביטוח המנהלים ולא על מעבר לקרן הפנסיה. התובע לא התבקש לחתום על הסכמה לעבור לקרן הפנסיה. הנתבעת, התייחסה רק למעסיק והתעלמה מחובתה המקצועית כלפי התובע.

 בית המשפט הסביר שבמסגרת ביטוחי חיים וביטוחים פנסיוני סוכן הביטוח מוציא מסמך הנמקה, שמפרט את הפתרונות המוצעים על ידו וזאת לאחר שנעשה בירור באשר למקבל הכיסוי הביטוחי,  פרטיו, גילו, מצבו וכיו"ב. בעניינו של התובע  לא נערך "מסמך הנמקה". מנכ"ל הנתבעת הפנה להצהרה מובנית אשר מסר על גבי טופס של מנורה מבטחים ביטוח בע"מ שמתייחסת להעברת עובדי המעסיק. בית המשפט קבע כשלים בהצהרה. ראשית, בניגוד לאמור בהצהרה, המצהיר לא ערך שום בדיקה, ולא בחן ובדק באופן אישי את עניינו של התובע. כמו כן הצהרת הנתבעת היא  התעלמות מהוראות הדין והמסגרת הנורמטיבית החלה על העברת מבוטח לקרן פנסיה. הטענה לפיה אין צורך במסמך הנמקה, ואין חובה במתן בייעוץ פנסיוני נוגדת את הוראות סעיף 13(ב) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים) שקובע, את המקרים בהם "לא יידרש ייעוץ פנסיוני או שיווק פנסיוני. כלומר, מקרים בהם אכן ניתן לצרף לקוח לקופת גמל, אף ללא הענקת ייעוץ מוקדם. הסעיף קובע שברגיל אכן לא יידרש ייעוץ פנסיוני או שיווק פנסיוני, אך זאת למעט מספר חריגים שהחשוב בהם לענייננו הוא אם הלקוח הוא מבוטח פעיל בקופת ביטוח. במקרה כזה, כמו בעניינו של התובע, קמה החובה לערוך פעולות ייעוץ ושיווק פנסיוני.

נציג הנתבעת היפנה גם להוראות סעיף 20(ב) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) ככאלה שפוטרות את הנתבעת מעריכת מסמך הנמקה וממתן שירותי ייעוץ פנסיוני. אולם בית המשפט ציין  שהוראות אלו מתייחסות רק ללקוח חדש ועובד חדש. ההוראות לא מקנות זכות להעביר לקוח קיים, ללא הסכמתו, אל קרן פנסיונית. ההוראות הללו לא חלות במקרה של שינוי או העברה של עובד או לקוח קיים. גם המפקח על הביטוח הבהיר בעניין זה שהעברת התובע ממצב קיים, שבו הוא נהנה כבר ממוצרי חסכון פנסיוני אל הקרן הפנסיונית, חייב הסכמה מפורשת בכתב של התובע . מנכ"ל הנתבעת, למרות שידע שלמעסיק אין זכות להתערב בבחירה של העובד, העביר את התובע מכיסוי ביטוחי אל קרן פנסיונית מבלי שהתבקשה הסכמתו ובוודאי מבלי שזו ניתנה.

בית המשפט ציין, שהתקשרות בעסקאות ביטוח חיים, מחייבת ברגיל הליכי חיתום המתייחסים למצבו של המבוטח. הליכים אלה ובדיקת מצבו הרפואי של המבוטח וסיכונים שונים עלולים להשפיע על גובה פרמיית הביטוח הנדרש, על היקף הכיסוי הביטוחי ולעיתים עלולים הליכי החיתום אף להביא למצב בו המבטח יסרב להעניק כיסוי ביטוחי. וכך למשל, מבוטח פוטנציאלי הנמצא במצב בריאותי שאינו תקין, עלול למצוא עצמו נדרש לשלם פרמיית ביטוח גבוהה יותר מאשר מבוטח אחר או שיוחרג מצבו הקיים של המבוטח. כלומר המבטח לא מעניק כיסוי ביטוחי למחלות או כשלים בריאותיים קיימים ובמקרים קיצוניים המבטח מסרב להעניק כיסוי ביטוחי בכלל, וזאת אף לא כנגד פרמיה מוגדלת ואף לא בהחרגות מסויימות.

"הסכם רבים" נחתם בין המעסיק לבין קרן הפנסיה, אשר לפיו יצורפו עובדי המעסיק לקרן הפנסיה ללא צורך בהליך חיתום ובהתאם להתחייבות שתומצא לקרן ובה מפורטים פרטי העובדים והעברת דמי גמולים בגינם, בהתאם לתקנון הקרן. הצדדים להסכם זה הם המבטח והמעסיק. בהתאם להסכם זה, לא עורכים בדיקות והליכי חיתום. כל המבוטחים מקבלים כיסוי ביטוחי מותאם כנגד חיוב בפרמיה אחידה. אולם, קובע בית המשפט, "הסכם רבים" לא מפשיט את סוכן הביטוח מאחריותו המקצועית למבוטח ולכיסוי הביטוחי המוענק לו. העובדה שהמעסיק יחוייב בפרמיה אחידה, ללא הליכי חיתום, לא מתירה לסוכן להעביר מבוטח מכיסוי ביטוחי אחד לכיסוי ביטוחי אחר ללא עריכת כל הבדיקות הנדרשות ובכללן בדיקה האם לא חלה  הרעה בכיסוי הביטוחי. בית המשפט ציין, הנתבעת עירבה ובלבלה בין קיומו של "הסכם רבים" לבין קיומה של החובה המקצועית לשמירה על הכיסוי הביטוחי למבוטח. מנכ"ל הנתבעת סבר שאינו אחראי לכיסוי הביטוחי ולפגיעה בו, וזאת מכיוון שההתקשרות בין המעסיק לבין המבטח נעשתה במסגרת "הסכם רבים" אבל אין כל קשר בין ההטבה של המבטח, המוותר על הליכי חיתום, לבין החובה המקצועית למבוטח. הסכם רבים מסיר את הליכי החיתום הנוהגים אצל המבטח אולם הוא אינו מסיר את חובתו המקצועית של הסוכן כלפי המבוטח שחייב  לבדוק, להימנע ולהתריע מפני כל מצב של הרעה בכיסוי הביטוחי.

בית המשפט קיבל את מסקנות חוות הדעת של מומחה בית משפט, לפיה התובע נמצא במצב של אובדן כושר עבודה וקבע שהתובע הוכיח את נזקו.

בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעת בתשלום הפיצוי לתובע.

** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.