המחוזי: כיסוי ביטוחי לפיצוי המבוטח בגין הפסד תוצאתי מנכס שאינו בבעלותו אך היה בשימושו

כללי הפרשנות החלים על חוזה ביטוח

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט המחוזי בחיפה נדונה תביעתן של נטו מ.ע. אחזקות בע"מ ו עוף הארץ למהדרין בע"מ (להלן: "התובעות") ע"י ב"כ עו"ד מיכלין נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") ע"י ב"כ עו"ד תגר.  פסק הדין תא (חי') 65725-03-19 מפי כבוד השופט מאזן דאוד ניתן בי"ג טבת תשפ"ה, 13 ינואר 2025.

לבית המשפט המחוזי הוגשה תביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח אש מורחב הכולל אובדן רווחים.

התובעת 1 היא חברה ציבורית המאגדת בתוכה אשכול חברות לרבות התובעת 2, שתי התובעות עוסקות בשיווק ומכירה של מוצרי מזון. הנתבעת, ביטחה את שתי התובעות בפוליסת ביטוח אש מורחב כולל אובדן רווחים. חברת "טל הל יסכה בע"מ" היא חברה העוסקת בגידול עופות ומפעילה משחטות. הנתבעת ביטחה גם את חברת "טל הל.

עוף הארץ שיווקה עופות תחת שני מותגים: "פלייש" ו"דליקטסו". בין 'עוף הארץ' ו-טל הל' נכרת הסכם לפיו סוכם בין היתר, כי   'טל הל' תספק פטמים ושירותי שחיטה; חברת נטו תספק את שירותי הכשרות, תפיץ ותשווק את המוצרים. 'טל הל' תקבל מחצית מרווחי המכירה של המוצרים. כתוצאה משריפה במשחטה של טל הל לא ניתן היה לחדש את הליך הייצור במשחטה. התובעות פנו לנתבעת בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח על פי הפוליסה, הדרישה נדחתה.

המחוזי ציין שמבנה פוליסת הביטוח הורכב משני חלקים:  ביטוח אש ואובדן תוצאתי, ולכל פרק היו הרחבות. בתביעה זו נדונה הרחבה מס' 14 לפרק שדן באובדן תוצאתי. השאלה הטעונה הכרעה הינה זכאות התובעות, לאובדן רווחים בגין הנזקים שנגרמו בעקבות השריפה שאירעה במשחטת 'טל הל'.

התנאים שנקבעו לתכולת ההרחבה הם: (-) נכס שאינו בבעלות התובעות כמבוטחות (-) הנכס הוא בשימוש המבוטחות (-) הנכס מבוטח ביום האירוע בביטוח על בסיס ערך כינון בפוליסה אחרת.

המחלוקת בין הצדדים הינה בדבר התקיימות התנאים שבבסיס ההרחבה ובעיקר להגדרת התיבה "נכסים שאינם של המבוטח אך בשימושו".

המחוזי ביאר שכשמדובר בפרשנות של הוראות פוליסת ביטוח, יש לפרשה באמצעות הכללים הרגילים החלים בפרשנות חוזים, שעיקרם בהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מלשון החוזה ומהנסיבות. בחוזה ביטוח, כמו בכל חוזה אחר, יש לפרש דברי החוזה בלשון פשוטה ומקובלת של בני-אדם. בנוסף יש לפרש את הפוליסה תוך עמידה על מכלול תניותיה של הפוליסה כשלמות אחת.  במקרה של אי-בהירות או ספק או עמימות טקסטואלית, ייעשה שימוש בכלים נוספים הנהוגים בפרשנות פוליסת ביטוח שהם כלל הפרשנות נגד המנסח ודוקטרינת הפרשנות בהתאם לציפיות הסבירות של המבוטח.

המחוזי  ציין שאין מחלוקת בין הצדדים שהתנאים הראשון והשלישי של ההרחבה מתקיימים, כי התובעות אינן הבעלים של המשחטה והנתבעת ביטחה גם את המשחטה. אשר לקיומו של התנאי "נכסים שאינם של המבוטח אך בשימושו" השאלה היא האם קווי השחיטה או המשחטה נופלים לגדר התיבה "בשימושו". מעיון בהוראות הפוליסה הגדרת הנכס המבוטח, אלה נכסים אשר בבעלות המבוטח ו/או בשימושו ו/או בשליטתו ו/או בחזקתו ו/או באחריותו. הקו המקשר בין החלופות הוא הזיקה הממשית לנכס המבוטח בין קניינית או זיקה ממשית אחרת מסוג שליטה או חזקה שהיא שונה מבעלות, היא זיקה שיש לה מרכיב שליטה עובדתית או משפטית בנכס המבוטח.

הבעלות היא אגד הזכויות בנכס לרבות חזקה, שימוש, שינוי, עיבוד, השמדתו ואף העברתו לאחרים. הזכות להחזקה והזכות לשימוש הן רכיבים נפרדים של הבעלות. מי שבידו הזכות להחזיק בנכס הוא בדרך כלל גם מי שרשאי להשתמש בו, ולהפך. המקבל את הזכות להשתמש בנכס מקבל בדרך כלל גם את הזכות להחזיק בו. בית המשפט קבע שבענייננו המרכיב הבולט בזיקה לנכס הינו מרכיב השליטה וההנאה ממנו. מאחר ואין הגדרה של מהות הנכס בפרק ההרחבה, הזיקה שנקבעה היא החלופה של "שימוש" שלטעמו של בית המשפט לנכסי מקרקעין ומיטלטלין יש בה מרכיב של שליטה וחזקה.

אשר למהות העסקה בין הצדדים. ההסכם מתייחס להקמת משחטה משותפת, הדבר לא יצא אל הפועל. התובעות טענו שמדובר במשחטה שהותאמה בהתאם להסכם בין הצדדים. לא הוצגו ראיות תומכות לטענה זו. בהתאם להסכם חבילת השירותים שמספקת 'טל הל', יבוצעו על ידי 'טל הל' באמצעות המבנים שבבעלותה, המתקנים שבבעלותה בין בעצמה בין באמצעות עובדיה או קבלני המשנה מטעמה. בית המשפט קבע שמדובר במערכת יחסים ברורה של ספק שירות. השירותים שהתחייבה לספק חברת נטו, הם המעטפת של שירותי כשרות להליך הייצור באמצעות העסקת משגיחי כשרות על חשבונה. בית המשפט קבע שמדובר בספקי שירותים, שכל אחד אחראי על השירות שסיפק, באמצעות מתקניו ועובדיו. למרות שניתן לכנות את הליך הייצור כהליך משותף, ניתן לפרק אותו לגורמים כשכל שירות נעשה בנפרד, והאחריות של כל גורם על השירות שהוא מספק. המכלול מהווה בסופו של יום מוצר מוגמר, אך לא מדובר בשימוש משותף בקו הייצור, אלא אספקת שירות ברור ויעודי לכל צד בעסקה.

ההרחבה בפוליסה נועדה לפצות את המבוטח בגין הפסד תוצאתי מכך, שנכס שאינו בבעלותו אך היה בשימושו, בעת אירוע מקרה הביטוח, והיה מבוטח בביטוח אחר. בית המשפט קבע שההסכם בין הצדדים קבע חלוקה ברורה לחלקו של כל צד ועל איזה שירותים הוא אחראי לספק כדי להגיע לעבודה המשותפת של ייצור המותגים. כל צד ביצע את חלקו ועמד בהתחייבותו, אך השאלה היא האם התובעות במערך עובדתי זה ייחשבו כמי שעושות שימוש בקווי השחיטה.

באשר למותג פלייש, אין מחלוקת כי השחיטה לא התבצעה במשחטת 'טל הל' לא לפני השריפה ולא אחריה, ולכן ההרחבה לא חלה על מוצר זה ולא התרחש ביחס למוצר זה כל אירוע ביטוחי מאחר ולא נגרם כל נזק פיזי למוצר ולקו המשחטה בה מתבצעת השחיטה. השימוש בקו המשחטה ב-'טל הל' הייתה אמורה להתחיל חודשים אחרי תחילת ההסכם, אך בעקבות השריפה השחיטה המשיכה להתבצע במשחטה אחרת ויצורו של המוצר לא הופסק, לכן לא ניתן לטעון ל "שימוש".

ההסכם  מתייחס לשלוש חברות וכל אחת נוטלת חלק בהליך הייצור, והתמורה המתקבלת ממכירת המותג מתחלקת בין החברות. כל אחת מהחברות הקשורות בהסכם היא אישיות משפטית נפרדת שקיבלה על עצמה פעולות בהליך הייצור, ונקבעה נוסחה לחלוקת התמורה המתקבלת, אך כל פעולה שמבוצעת בידי כל אחת מהחברות היא פעולה עצמאית שנעשית על ידה. בקו השחיטה שבבעלות 'טל הל' נעשה שימוש עבור התובעות וגם עבור עבודות אחרות. אין ימים קבועים לביצוע העבודה ומעטפת העבודה, למעט משגיחי הכשרות, בוצעה בידי 'טל הל' לרבות במבנה, במתקנים, בעובדים וקבלני המשנה שלה. 'טל הל' ביצעה את כל הפעולות למעט פיקוח הכשרות שבוצע בידי נטו. בית המשפט ציין שהתובעות לא קיבלו ייחוד בשימוש בקווי השחיטה גם לא בימים מסוימים, לא נשאו בעלויות השחיטה, אין בלעדיות והן לא נושאות בעלויות ההפעלה כגון חשמל, מים ואף לא תשלומים קבועים כגון ארנונה. התובעות גם לא אחראיות על קווי השחיטה, הן ביצעו פעולה חיצונית לקו השחיטה בדמות פיקוח ושירותי כשרות, אבל אין נגיעה למהות הפעולות ש 'טל הל' סיפקה.

זאת ועוד, מוסיף בית המשפט, התובעות לא שילמו דמי שימוש עבור קווי השחיטה, לא הייתה להן חזקה בלעדית גם לא עבור חלק מן הזמן. מדובר ביחס של ספקי שירות ואין כאן זיקה שיש בה שליטה ואחריות על קו השחיטה, לא במובן הפיזי ולא במובן המשפטי. בית המשפט קבע שלא ניתן להגדיר את חלקן של מי מהתובעות כעושות שימוש בקווי השחיטה. מדובר באישיות משפטיות שונות, שהתקשרו בהסכם מסחרי שכל צד סיפק שירות, ו'טל הל' עשתה שימוש במשחטה באמצעות המבנים, העובדים והיא האחראית על מערך זה. השליטה נותרה בידיה, וכל זיקה של חזקה, שליטה אחריות, נותר על כתפה ושכמה והתובעות לא חולקות נטל זה, כדי שהן יוגדרו כמשתמשות.

בית המשפט קבע שאין בתיאור הליך הייצור כעבודה משותפת, כדי להכניס את התובעות להגדרת משתמשות. אכן כל צד התחייב בפעולות מסוימות בהליך היצור המשותף, אך בכל שירות שבוצע או סופק בידי מי מהצדדים שנטלו חלק בהליך הייצור, היה אחראי בלעדי על חלקו באמצעות עובדיו ומתקניו והדבר לא הופך את הנכסים לנכסים שנעשה בהם שימוש בידי כולם.

בית המשפט המחוזי דחה את הטענה שהמוצר המוגמר (פלייש ודליקטסו) הוא הנכס שבשימושן. טענה זו לא הוכחה עובדתית לא מבחינת מי הבעלים של נכס זה ולא מבחינת איזה שימוש התובעות עושות בנכס הזה. ביחס למותג פלייש לא אירע כל אירוע ביטוחי, המותג המשיך להיות מיוצר במקום אחר, וההרחבה חלה על המוצר שהיה ביום השריפה ולא על מוצר עתידי, כך שלמעשה לא הוכח קיומו של נזק למוצר זה.

בית המשפט המחוזי דחה לפיכך את התביעה וחייב את התובעות, יחד ולחוד, לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

 ** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט העליון.