המחוזי: הזכאות לתגמולי הביטוח היא של מי שרכש את פוליסת הביטוח

רישום הבעלות על רכב  במשרד הרישוי הינה הצהרתית בלבד

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025) 

בבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים, נדון ערעורו של צ'רלי סבח שלום  (להלן: "המערער") ע"י ב"כ עוה"ד חובב ביטון   נגד רפאל אלבכרי (להלן: "רפאל"), ישיר איי.די.איי. אחזקות בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אמיר עזר, קלמן רוזנברג שמאים, ועיריית קרית מוצקין ( להלן:"המשיבים").  פסק הדין ע"א (נצ') 3512-11-24   מפי כבוד השופט אברהם אברהם ניתן בכ"ט כסלו תשפ"ה, 30 דצמבר 2024.

לבית המשפט המחוזי הוגש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנוף הגליל נצרת.

המערער הוא בעל עסק ליבוא רכבי יוקרה וחלקי חילוף. בתביעה שהגיש נגד המשיבים נטען, כי מכר מכונית למשיב 1 (להלן רפאל). המכונית נמסרה לרפאל בטרם שילם את מלוא התמורה. המכונית, עת חנתה ברחוב,  הוצפה בשל היקוות מי גשמים ונגרם לה נזק. בתביעתו ביקש המערער להכיר בבעלותו במכונית, שכן לשיטתו הבעלות לא עברה לרפאל, הואיל וטרם שולמה עבורה מלוא התמורה. הוא תבע את המשיבה 2, חברת הביטוח שביטחה את המכונית בטענה שהוא זכאי לתגמולי הביטוח ששולמו לרפאל, וכן לשרידי המכונית לאחר שהוכרזה כ"אובדן להלכה".

רפאל לא התגונן, וניתן פסק דין כנגדו על פי התביעה. התביעה נגד משיבים 3-4 נדחתה בהסכמה. נותרה רק התביעה נגד חברת הביטוח.

בית משפט השלום דחה את התביעה נגד חברת הביטוח. הוא קבע, כי הבעלות במכונית היא של רפאל, אף שהמכונית רשומה עדיין על שמו של המערער. לטענתו של בית משפט השלום, רישום הבעלות במשרד הרישוי הוא הצהרתי בלבד. על פי הדין עוברת הבעלות עם מסירת הנכס, אלא אם מוסכם אחרת, ובענייננו –לא נאמר אחרת. מן הקביעה, כי המערער איננו הבעלים של המכונית נובעת המסקנה לדחיית התביעה. בית המשפט השלום הוסיף, שגם לו היה קובע שהבעלות במכונית נותרה בידי המערער, היה מקום לדחות את תביעתו לקבלת תגמולי הביטוח כי מי שרכש את פוליסת הביטוח היה רפאל ולא המערער.

המערער טען, כי רפאל וחברת הביטוח זייפו את חתימתו  על מנת שרפאל יקבל את תגמולי הביטוח, שמגיעים לו כבעלים של המכונית. חברת הביטוח טענה, כי קיבלה מרפאל את המסמכים  כשהם חתומים על ידי המערער, ולכן שילמה לרפאל את תגמולי הביטוח, ושרידי המכונית נותרו בידיה. בית משפט השלום דחה את טענת המערער, לפיה חתימתו על מסמכים שונים שהועברו למשיבה זויפו. עוד קבע בית המשפט השלום, שתגמולי הביטוח ששילמה חברת הביטוח לרפאל הועברו למערער. בית המשפט השלום דחה את הטענה, לפיה הסכום שהעביר רפאל למערער היה תמורה למכונית אחרת שרכש מהמערער.

על פסק דין זה, שדחה את התביעה נגד חברת הביטוח, הוגש הערעור. המערער טוען, שהקביעה אודות בעלותו של רפאל במכונית עומדת בניגוד לעובדה שניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה, משמע התקבלה טענת המערער נגדו כי הוא הבעלים של המכונית. בשל הקביעה שרפאל קיבל ממנו את תגמולי הביטוח,  הוא אינו יכול לממש את פסק הדין שניתן נגדו.  המערער  טוען שרישום הבעלות במשרד הרישוי הוא ראשית ראיה לבעלותו, וזו נתמכה בהסכם שהותיר את הבעלות במכונית בידיו כל עוד לא שילם רפאל את מלוא תמורתה. הוסכם ביניהם שהבעלות תעבור ביום בו ייעשה התשלום האחרון. תנאי תקנת השוק(לפי חוק המכר) אינם מתקיימים ברפאל, ולכן אין להסיק מהם בעלות שלו על המכונית. נוסף על כך טוען המערער, שחברת הביטוח לא הייתה צריכה לשלם לרפאל את תגמולי הביטוח, והיה עליה לוודא תחילה שהוא בעליה של המכונית. תגמולי הביטוח מגיעים לו ולא לרפאל, והוא נסמך על סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, שלטעמו מקנה לו זכות לקבלת תגמולי הביטוח כצד שלישי. בנוסף קובל המערער על הקביעה, שלפיה רפאל העביר לו את תגמולי הביטוח. לדבריו הסכום שהועבר הוא תמורה למכונית אחרת שרכש ממנו רפאל. לא היה מקום לקביעה לפיה תגמולי הביטוח הועברו לידיו. לבסוף קובל המערער על כך שלא זכה לפיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה לו מכך שלא ניתנה בידו הזכות לערוך שומה נגדית לשומה של המשיב 3. זכות זו עומדת לו מכוח זכותו על פי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח . נוסף על כך הוא זכאי לפיצויים על עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל התנהלותה של חברת הביטוח, שלא ביררה את הבעלות במכונית.

בית המשפט המחוזי ביקש את תשובת המשיבה לשתי שאלות: למי הייתה הבעלות במכונית בעת שאירע מקרה הביטוח ואם ייקבע, כי בעת שאירע מקרה הביטוח היה המערער בעליה של המכונית, מיהו הזכאי לשרידי המכונית.

המשיבה טענה, כי לשיטתה רפאל היה הבעלים של המכונית בעת שאירע מקרה הביטוח. לדידה מדובר בקביעה עובדתית, ולכן אין להתערב בה.  בהסכם המכר אין הוראה שעל פיה הבעלות במכונית נותרת בידי המערער עד לפירעון מלוא התמורה, ולכן צדק בית המשפט השלום, כשקבע שהבעלות במכונית היא של רפאל, מעת שנמסרה לו המכונית.

המשיבה במענה לשאלה השניה טענה, שאם ייקבע שהמערער היה בעליה של המכונית בעת שאירע מקרה הביטוח, הזכות לשרידי המכונית היא שלה. מסקנה זו נסמכת על קביעת בית המשפט השלום, לפיה תגמולי הביטוח שולמו לרפאל על פי שווי מלא של המכונית ואלה הועברו מהמשיב לידי המערער.  המערער חתם על ייפוי כוח להעברת הבעלות על שרידי המכונית למשיבה. בחתימה זו הוא ויתר על בעלותו ברכב, משמע גם בשרידים. ומזכירה המשיבה, כי בית המשפט השלום דחה את טענת המערער לפיה חתימתו זויפה.

בית המשפט המחוזי ציין, שאשר לקביעה שבעת שאירע מקרה הביטוח היה רפאל בעליה של המכונית, הרישום במשרד הרישוי הוא אכן הצהרתי בלבד. המערער סומך את טיעונו על סעיף 33 לחוק המכר, שקובע כי בעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות. המערער טוען, כי הצדדים הסכימו אחרת, והיפנה לסעיף בהסכם עליו חתמו הצדדים. השאלה אם בפיסקה זו הסכימו הצדדים ש הבעלות תעבור רק לאחר שישלים רפאל את תשלום מלוא התמורה היא שאלה פרשנית. המערער, שאמור היה להעיד  לא התייצב לעדות. בית המשפט השלום פירש את האמור בפסקה זו כאילו אין בו משום הסכמה אודות מועד העברת הבעלות. להבנת בית המשפט לשון הכתוב והגיונם של דברים, מצביעים על מסקנה אחרת ןציין, שמהכתוב ברור לו שהצדדים התכוונו שלאורך כל התקופה הבעלות במכונית תיוותר אצל המערער ולא תעבור לרפאל עד להעברת התשלום האחרון.

יחד עם זאת בית המשפט המחוזי ציין, שלמסקנה הזו אין השלכה על תוצאת הערעור.

בכל הנוגע לתגמולי הביטוח, המערער אינו זכאי להם, כי הוא לא זה שרכש את פוליסת הביטוח. רפאל רכש אותה והוא המבוטח של המשיבה. חוזה הביטוח נכרת בין רפאל לבין המשיבה. לכן המערער אינו זכאי על פיו, ואינו זכאי לתגמולי הביטוח.

המערער טען, שסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, נותן לו, כצד שלישי, זכות כלפי המשיבה. בית המשפט המחוזי קבע, שלסעיף זה אין תחולה לסוג הביטוח נשוא ערעור זה. רפאל רכש מהמשיבה פוליסת "ביטוח נכסים" כמשמעה בחוק חוזה ביטוח "ביטוח נזקים". סעיף 68 לחוק נוגע ל"ביטוח אחריות", שהוא סוג אחר של ביטוח ועל כן הוא אינו מקנה למערער כל זכות על פי הפוליסה. 

נותרת השאלה, האם הוא זכאי לשרידי המכונית. המערער טען שהואיל והוא היה בעליה של המכונית בעת שאירע מקרה הביטוח, בעלותו נותרת גם ביחס לשרידיה לאחר שאירע מקרה הביטוח. בית המשפט המחוזי לא ראה מקום להתערב בקביעת בית משפט השלום, לפיה לא הוכחה טענת המערער שחתימתו זויפה . קביעה נוספת, שאין מקום לערכאת הערעור להתערב בה, היא שתגמולי הביטוח שולמו לידיו של רפאל, וזה העביר אותם לידיו של המערער.

המשיבה שילמה למבוטחה, רפאל, תגמולי ביטוח בגין השווי המלא של המכונית, בשל הכרזה על אובדן כללי כתוצאה ממקרה הביטוח. היא עשתה כן לאחר שקיבלה לידיה מסמכים החתומים על ידי בעליה של המכונית, קרי המערער, המעבירים לידיה את הבעלות בשרידי המכונית, אם תשלם תגמולי הביטוח. הואיל וכך, ועל יסוד חתימת המערער על אותם מסמכים שלא הוכח כי זויפה, הבעלות בשרידי המכונית הם למשיבה ולא למערער.

 לאור כל זאת, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע שהמערער ישלם למשיבה הוצאות ההליך.