"המוציא מחברו עליו הראיה": בית משפט השלום בהרצליה דחה תביעת נפילה על מדרכה כנגד עיריית תל אביב בשל גרסאות סותרות וחוסר ראיות מטעם התובע

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט השלום בהרצליה נדונה תביעתו של פלוני (להלן: "התובע"), אשר יוצג על ידי עוה"ד אלי פיס ותמיר קרצ'בר, נגד עיריית תל-אביב-יפו (להלן: "הנתבעת") אשר יוצגה על ידי עוה"ד רוית גיא דרור ונאווראס בוחארי. פסק הדין ניתן על ידי כב' השופט עמיעד רט ביום 24 באוגוסט 2025, בת"א 45936-11-22. 

כמתואר בכתב התביעה, ביום 9.2.21, עת הלך במדרכה בתל אביב, נתקלה רגלו של התובע באבן שפה שבלטה מעל גובה המדרכה (להלן: "המפגע"), וכתוצאה מכך מעד נפל ונחבל (להלן: "התאונה"). הנתבעת הכחישה את נסיבות האירוע הנטען. לטענתה, התאונה אירעה לתובע בנסיבות אחרות ללא קשר לנתבעת, מה גם שמדובר במקום הסמוך למקום מגוריו של התובע, המוכר לו היטב ואשמו וחוסר זהירותו הם שגרמו לתאונה. מטעם התביעה העידו ונחקרו בשאלת החבות – התובע, אשתו הגב' י"ח ומר ר"ש. מטעם ההגנה העידו ונחקרו מר אייל חכים ומלי רוזנפלד.

בתצהיר עדותו הראשית תיאר התובע כי בתאריך 9.2.2021 בשעה 7:45 לערך, הלך במדרכה ברחוב פלוגות בתל אביב בסמוך לבניין מס' 8 ברחוב, לפתע נתקלה רגלו באבן שפה שבלטה מעל גובה המדרכה ושהייתה שבורה. התובע ציין כי הוא אמנם גר ליד המפגע, אך לא נתקל מעולם במפגע המצוין לפני התאונה. לטענתו, לאחר קרות התאונה, התקשר למר ר"ש אשר שימש כגורם האחראי על התובע במסגרת עבודתו, ואמר לו כי בדרך חזרה הביתה מהעבודה נתקל במפגע. לטענת התובע, ר"ש הגיע מהר מאוד לאחר השיחה למקום התאונה, דיווח על התאונה לעירייה ומילא טופס דיווח על תאונת עבודה. לטענתו, ר"ש אמר לו לגשת לקבלת טיפול רפואי וכך עשה. לטענת התובע, שם לב כי העירייה לאחר כמה ימים תיקנה את המפגע.

עם זאת, בחקירתו, באשר למפגע, מיקומו, תיעודו ומהלך האירועים בסמוך לאחר מכן, התברר שהתובע כלל אינו זוכר ליד איזה מספר בניין ברחוב פלוגות הוא נפל, היסס מאוד באשר למיקום המפגע ועדותו הייתה פתלתלה ומתפתחת. בכל פעם שהתבקש לתאר את המפגע הנטען, התובע לא ידע לעשות זאת ורק הפנה לתמונות שצירף. התובע לא צילם את התמונות שצירף לתצהירו ולא ידוע לו אם צולמו על ידי קצין הבטיחות מטעם עבודתו או על ידי ר"ש, שהגיעו למקום.

בית המשפט התייחס לעדותו של התובע ואמר כי העובדות שעלו בחקירה אינן ברורות, והן משקפות בתמצית את עדותו שהייתה מעין "רצוא ושוב" בין עובדות שונות הסותרות בעליל האחת את חברתה. נמצאה לפני בית המשפט עדות פתלתלה, מתפתחת וחסרת כל היגיון פנימי ועקבי של נתונים, שעה שהיה לצפות שהנתונים יהיו סדורים, פשוטים וברורים.

בתצהיר העדות הראשית מטעם ר"ש (העד מטעם התובע) תיאר ר"ש כי לא היה עד לתאונה, אך ממש לאחר קרות התאונה טען כי התובע התקשר אליו ואמר לו שבדרך חזרה לביתו ממקום עבודתו נתקל התובע במפגע ונפגע בידו הימנית. ר"ש טען כי הגיע מהר מאוד לאחר השיחה איתו למקום התאונה, מילא לו טופס דיווח על תאונת עבודה והזמין את קצין הבטיחות למקום שיראה גם הוא את המפגע. ר"ש טען כי אמר לתובע שייגש לקבלת טיפול רפואי וכך  עשה, לאחר מכן דיווח ר"ש על המפגע למוקד העירוני אשר דאגו לתקן את המפגע- שפת מדרכה שהייתה גבוהה יותר מהריצוף של המדרכה.

בחקירתו של ר"ש, עלה שמיד לאחר שהתובע התקשר, ר"ש עזב את הכול ונסע אליו לראות, לבדוק, לדווח ולתחקר. ר"ש הגיע למקום לאחר חצי שעה – שעה, פגש את התובע ברחוב וראה את מקום התאונה. לפי עדותו, כל האמור היה ביום התאונה עצמו, ולבסוף החליט כי כל האמור התרחש ביום למחרת- אז גם עלו לביתו של התובע וישבו למלא טופס דו"ח לתאונה.

עוד התברר שר"ש, שבתצהירו לא הצהיר על כך שצילם תמונות של המפגע ולא הזכיר כלל את קיומן של התמונות, אינו זוכר אם צילם תמונות, אך לאחר שזיהה את הצל  של עצמו בתמונה, ידע לספר שהן צולמו על ידו בטלפון הנייד שלו, באותו היום, ולדאבון הלב הוא אינו מסוגל לאתר אותן. ואם לא די בכל האמור, גם התברר שההודעה למוקד של הנתבעת על המפגע הנטען נעשתה בעל פה, ואין כל תימוכין או תיעוד לעניין. אשר על כן, בית המשפט קבע כי גם עדותו של ר"ש, המשתרעת על פני עמודים רבים בפרוטוקול, נמצאה פתלתלה, מתפתחת ומלאת סתירות פנימיות.

במסגרת עדותה בתצהיר של י"ח, רעיית התובע, הודתה שלא הייתה עדה לתאונה וכי לאחר התאונה התובע חזר הביתה וסיפר לה על התאונה. בחקירתה סיפרה שבאותו הבוקר, חזר התובע מהעבודה והיא ראתה את היד שלו עקומה. כשנשאלה האם ירדו לראות את מקום האירוע השיבה בשלילה והוסיפה שהתובע הראה לה מהחלון את מקום האירוע שנמצא ממול הבניין שלהם. בהמשך ציינה כי ראתה את המקום אבל לא יכולה להגיד מתי. בחקירה גם סיפרה שמי שפינה את התובע לטיפול רפואי היה בנו, שהוזעק למקום.

מטעם הנתבעת הובאה עדותו בתצהיר של אייל חכים, אשר משמש כרכז תביעות בכיר של אגף דרכים, ובעל ניסיון של 17 שנים בתחום תחזוקת הדרכים. לטענתו, לאחר בדיקה מקיפה במערכות העירייה, האירוע או המפגע הנטען לא דווחו לה בטרם האירוע (אשר מוכחש). כמו כן, בשנת 2022 ביצעה הנתבעת ברחוב פלוגות שיפוץ תשתיות ציבורי כללי לשם שיפור פני העיר ומערכותיה, וזאת במסגרת תוכנית שניתנה מראש וללא קשר לטענות התובע. בחקירתו ציין שהוא הנדסאי בניין בהכשרתו המקצועית ובדיקת מפגעים הינה בתחום המקצועי שלו. לדבריו, טענת התובע למפגע נודעה להם רק בעקבות הגשת תביעה, ולפי הנחיות מחלקת הסיכונים של הנתבעת הוא פנה לאתר את המפגע בסמוך לבניין מס' 8 ברח' פלוגות. לטענתו, ביקר בשטח הסמוך לבניין וגם הרחיק לבדוק בטווח הבניינים 6 – 10, ולא מצא מפגע. לאחר שעיין בתמונה שצורפה לראיות התובע קבע שהיא לא משקפת את המקום, הגם שהודה - לאחר שהתעמק בה - שמצב שפת המדרכה שם יכול להוות מפגע, ואולם אין מדובר בירידה למעבר חציה או כל ירידה מוסדרת אחרת ואין לצפות שעוברי אורח ירדו משם לכביש. כמו כן, עמד בדעתו שליד בית מספר 8 גם לא בוצע כל תיקון מיוחד.

בהתאם לעדה מלי רוזנפלד, מטעם הנתבעת, אשר משמשת כממלאת מקום מרכזת מתנדבים סביבתיים ושירות במוקד העירוני של הנתבעת, ביצעה בדיקה במחשבי המוקד העירוני אשר גילתה כי האירוע והמפגע הנטענים לא דווחו לנתבעת. 

בית המשפט קבע, כי אין מחלוקת על קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של רשות מקומית כלפי הבאים בתחומה. עם זאת, נפילה או החלקה במדרכה נחשבת באופן כללי לתופעה רגילה וסיכון סביר הטמון בחיי היום-יום, ועל כן לא כל נפילה כזו תקים באופן אוטומטי חובת אחריות בנזיקין, אלא רק אם הנפילה נגרמה כתוצאה מ"סיכון בלתי סביר" שהחברה רואה בו חומרה יתרה ומחייב נקיטת אמצעי זהירות. בית המשפט הזכיר את הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה", ועל התובע הנטל להוכיח תביעתו.

בית המשפט ציין, כי אין ספק שהתובע כשל ונפל בשובו מהעבודה, ונפגע באופן משמעותי בגפו הימנית העליונה. ואולם, לא הוכח שיש איזה קשר בין נפילתו לאיזה דבר מסוכן שמצוי בשליטת הנתבעת. גרסת התובע בכתב התביעה ל"אבן שפה שבלטה מעל גובה המדרכה ברח' פלוגות 11", לא הלמה את גרסתו בתצהיר עדותו הראשית ל"אבן שפה בולטת ושבורה ברח' פלוגות 8", בחקירתו לא ידע להסביר את פשר העניין, ותשובותיו נעו כמטוטלת מצד לצד. גם את המפגע עצמו לא ידע התובע לתאר, ורק הפנה לתמונה שהתברר שלא צולמה על ידו ולא הובהר לבית המשפט מי  צילמה, מתי והיכן.

עוד הוסיף בית המשפט, כי עדות התובע בחקירתו על אודות מהלך האירועים הכרונולוגי לאחר התאונה לא הלמה את המהלך המפורט בתצהירו, ונראה שנעשה ניסיון לתאם גרסאות עם עדותו של ר"ש, ניסיון שכשל ולא עלה יפה ויש לראותו בחומרה. בית המשפט קבע כי נחה הדעת שאין לתת כל משקל לעדותו של ר"ש ויש גם לזקוף זאת לחובתו של התובע, שגם גרסתו לא נמצאה סדורה ומתוקנת. ואם לא די בכל האמור, ציין בית המשפט כי לא שמע את עדותו של הבן שפינה את התובע לטיפול רפואי מיד ובסמוך לאחר התאונה. כמו כן, במוקד אין אזכור לדיווח על מפגע, רעיית התובע לא ראתה את המפגע בשום שלב, וגם קצין הבטיחות, שבחן ובדק את העניין, לא בא לתמוך בגרסת התובע. בית המשפט הזכיר את ההלכה הפסוקה, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו או נמנע מהעדת עד, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק כחזקה עובדתית, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו.

אשר על כן, החליט בית המשפט לדחות את התביעה, מכיוון שהתובע לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו. נפסק כי התובע ישלם לנתבעת הוצאותיה בסך כולל של 15,000 ₪.

פסק הדין מדגיש את החשיבות של מהימנות העדות, עקביות הגרסאות והבאת ראיות מספקות בתביעות נזיקין נגד רשויות מקומיות. בית המשפט שב ומבהיר כי עצם התרחשות נפילה במדרכה אינה מטילה אחריות אוטומטית על העירייה, אלא רק מקום שבו מוכח קיומו של מפגע בלתי סביר הקשור ישירות לאירוע. 

עד למועד כתיבת שורות אלו, טרם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי