המבוטח נהג בפסילה - חברת הביטוח פטורה מכיסוי ביטוחי גם כאשר הנהג טוען שלא נהג ברכב – אלא אם הוכיח אחרת

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית משפט השלום בהרצליה נדונה תביעתה של נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (להלן: "התובעת") אשר יוצגה על ידי עו"ד נורית בלאיש, נגד תאמר מרענה (להלן: "נתבע 1") אשר ייצג את עצמו, ואיי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ (להלן: "נתבעת 2") אשר יוצגה על ידי עו"ד אליהו הישראלי. פסק הדין ניתן על ידי כב' הרשמת הבכירה סבין אוחנה ביום 24 יולי 2025 בתאד"מ 33903-05-23, והוכרעו בו סוגיות בנוגע לחובת ההוכחה בתביעת נזיקין, הסרת כיסוי ביטוחי בשל נהיגה בפסילה, ואמינות עדות בהקשר של ניסיון הטעיה.

עניינו של התיק נסב סביב תאונת דרכים שאירעה ביום 28.4.2019 בשעה 00:38, בה פגע רכב הונדה השייך לנתבע 1 (להלן: "התאונה" ו-"הרכב" בהתאמה) במעקה בטיחות של התובעת בכביש 4, כ-100 מטרים לפני מחלף מסובים. הרכב היה מבוטח אצל נתבעת 2 בפוליסת ביטוח בתוקף במועדים הרלוונטיים לתביעה. התובעת הגישה תביעה בסך 27,097 שקל בגין הנזקים שנגרמו למעקה הבטיחות שלה בתאונה.

לטענת התובעת, נתבע 1 נהג ברכב במועד התאונה וגרם לנזק בנהיגה רשלנית. התובעת ביססה את תביעתה על מסמכים הכוללים תמונות הנזק, הודעת מוקד על האירוע וטופס ניהול נתוני נזק. התובעת ציינה כי למרות שהבעלות הרשומה ברכב הייתה של אישה בשם פאינה, לאחר פנייה אליה נמסר שמי שמחזיק ברכב הוא נתבע 1 אשר רכש אותו ממנה מבלי להעביר את הבעלות על שמו.

נתבע 1 טען בתחילה בדיון שהתקיים ביום 29.10.2024 כי לא נהג ברכב במועד התאונה וביקש לדחות את הדיון על מנת ליטול ייצוג משפטי ולמסור את פרטי הנהג האמיתי. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 16.7.2025, התייצב נתבע 1 ללא ייצוג משפטי וחזר על טענתו לפיה לא נהג ברכב. הוא הפנה לרישיון נהיגה וטופס "מידע על נתוני תיק נזק בלבד" שהוגשו על ידי התובעת ובו מופיע שמו של רוסלאן צרנבסקי (להלן: "רוסלאן") כנהג מעורב בתאונה. נתבע 1 אישר כי החזיק ברכב במועד התאונה אך טען כי רוסלאן, אשר עזב לחוץ לארץ, הוא זה שנהג במועד התאונה. בהקשר זה, לאחר שהושמעה לנתבע 1 הקלטת שיחת טלפון בינו לבין נציגת נתבעת 2, אישר נתבע 1 את ניהול ותוכן השיחה אך טען כי מסר את המידע בשמו של רוסלאן אשר תיאר לו את התאונה. לדבריו, הסכים למסור גרסתו לנתבעת 2 על סמך התחייבותה כי ככל שישלם את ההשתתפות העצמית, היא זו שתשפה את התובעת.

מנגד, טענה נתבעת 2 בכתב ההגנה כי נתבע 1, אשר נהג ברכב במועד התאונה, היה בשלילה (פסילת רישיון נהיגה), כך שהיא מסירה את הכיסוי הביטוחי שניתן לנתבע 1. בדיון טען בא-כוח נתבעת 2 כי היות ונתבע 1 הודה בשיחה מוקלטת שהוא זה שנסע ברכב והיות ורישיון הנהיגה שלו לא היה בתוקף אותה עת, אזי יש להסיר את הכיסוי הביטוחי. לחילופין, ככל שייקבע כי רוסלאן הוא זה שנהג ברכב ביום התאונה, הרי שמאחר ובמועד רכישת הפוליסה הצהיר נתבע 1 שהינו הנהג העיקרי, לנוכח הדברים שעלו מעדותו ולפיהם רבים אחרים עשו שימוש ברכב, מסר נתבע 1 מידע כוזב ויש בכך טעם להסרת כיסוי ביטוחי.

בית המשפט התייחס תחילה לקרות התאונה, וקבע כי לכתב התביעה צורפו מסמכים בעניין נסיבות התאונה ואמינותם לא הוכחשה. למעלה מכך, תיאור התאונה התיישב היטב עם דברי נתבע 1 בשיחה המוקלטת. על פי הודעת המוקד מיום 25.6.2019, ביום 28.4.2019 בשעה 00:38 התרחשה תאונת דרכים עצמאית ביציאה מכביש 4 במחלף מסובים, רכב "נכנס במעקה בטיחות ואין נפגעים". בדיון וכן בשיחה המוקלטת עם נתבעת 2, אישר נתבע 1 את קרות התאונה ואת נסיבותיה - פגיעה עצמאית במעקה הבטיחות.

לגבי זהות הנהג במועד התאונה, קבע בית המשפט כי שעה שנתבע 1 מודה כי החזיק ברכב אך אחר נהג בו, הנטל להוכיח כי אחר מלבד המבוטח נהג ברכב במועד התאונה מוטל על המבוטח. בית המשפט מצא כי נתבע 1 לא עמד בנטל זה. ראשית, עדות נתבע 1 בכללותה לא נמצאה אמינה בשל הסתירות הרבות שכללה. מחד גיסא, אישר נתבע 1 את קיום ותוכן השיחה המוקלטת עם נציגת נתבעת 2, אך מאידך גיסא טען כי הדברים שאמר בשיחה היו "בשמו של רוסלאן".

בית המשפט הדגיש כי מהאזנה לשיחה הספונטנית שהתקיימה בחלוף למעלה משנתיים ממועד התאונה, עולה כי נתבע 1 אישר בפה מלא וללא כל הסתייגות את מעורבותו בתאונה ואת נסיבותיהן המפורטות. נתבע 1 זכר את התאונה לפרטי פרטים ובית המשפט מצא שדבריו בעדות ספונטנית זו אמינים יותר מדבריו על דוכן העדים. בשיחה המוקלטת תיאר נתבע 1 בפירוט את האירוע: "כן נראה לי ברחתי מרכב אני זוכר היו שלוש הונדות כאלו זה אחד מהם", ולשאלה "למה ברחת?" השיב ללא היסוס "כי נצמד אלי...זה היה צומת כמו מזלג כזה ורציתי לברוח אז עליתי כאילו על המעקה, כאילו בום מכה באמצע".

בית המשפט ציין כי בכל השיחה, הנמשכת כ-12 דקות, לא היסס נתבע 1 ולא טען ולו ברמז כי אחר נהג במועד התאונה. בהקשר זה, ציטטה הרשמת את דברי בית המשפט העליון בע"א 3589/23 שרה קדוש נ' יפים גנדלר: "קשה לחשוב על מעשה חמור יותר במסגרת הליך משפטי מאשר ניסיון מכוון ובוטה של בעל דין להטעות את בית המשפט במטרה להכשיל את קביעת הזכויות והחובות כהווייתן." 

בנוגע לטענת נתבע 1 לפיה רוסלאן נהג ברכב, קבע בית המשפט כי טענות אלה לא הוכחו. חרף טענות נתבע 1 לפיהן "רוסלאן מודה שנהג ברכב", לא הוצג כל תצהיר מטעם רוסלאן, לא נדרש להעיד אותו ומשכך, חזקה בדין שככל שהיה מעיד, עדותו הייתה סותרת את דברי נתבע 1. בהקשר זה ציין בית המשפט כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד".

לגבי הסרת הכיסוי הביטוחי, קבע בית המשפט כי נתבעת 2 הוכיחה שנשלחו לנתבע 1 הודעות בדבר פסילת רישיון הנהיגה. על פי המסמכים שצורפו, החל מיום 23.1.2019 היה נתבע 1 בפסילה וביום התאונה הרישיון לא היה בתוקף. הודעה על כך נמסרה לנתבע 1 והייתה בידיעתו. בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח ולסעיף 67 לפקודת התעבורה, חברת ביטוח פטורה מחבותה אם הנוהג ברכב בזמן תאונה לא היה בעל רישיון נהיגה בר תוקף, ובתנאי שהמבוטח ידע על הפסילה בפועל.

בית המשפט קבע כי מטעם נתבעת 2 הוגשו תעודות עובד ציבור לפיהן 3 הודעות על התליית רישיון הנהיגה נשלחו בדואר רשום לנתבע 1 טרם מועד התאונה. על פי תעודת עובד ציבור מדואר ישראל, פריט דואר נשלח ביום 2.1.2019 מירושלים ונמסר בפוריידיס ביום 20.1.2019. בהתאם לתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה, קיימת חזקת מסירה ביחס להודעות כאמור, ועל מנת להפריכה על הנהג להוכיח כי ההודעה לא התקבלה בידו מסיבות שאינן תלויות בו. נתבע 1 לא טען דבר בעניין ומשכך לא הרים את הנטל שהוטל עליו.

לסיכום, חייב בית המשפט את נתבע 1 לשלם לתובעת סך של 27,097 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 שקל. התביעה נגד נתבעת 2 נדחתה ללא צו להוצאות.

פסק הדין מחזק את חשיבות הוכחת זהות הנהג במועד התאונה ומבהיר כי על מבוטח הטוען שלא נהג ברכב למועד האירוע מוטל נטל הוכחה כבד. הפסיקה מדגישה, כי ניסיון הטעיה של בית המשפט יזכה ליחס חמור, ואי הבאת עדים רלוונטיים יוצרת הנחה לרעת הצד שהיה אמור להזמינם. המשמעות המעשית היא שמבוטח שטוען כי אחר נהג ברכב חייב להביא עדויות מהימנות לתמיכה בטענתו, ואל לו לסמוך על טענות סרק. פסק הדין גם מבהיר כי הוכחת נהיגה בפסילה ביודעין מובילה להסרת כיסוי ביטוחי מלא, ובלבד שחברת הביטוח תוכיח כי המבוטח ידע על הפסילה בפועל.

עד למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי