האם מבוטח שלא מפעיל את פוליסת הביטוח שלו מפר את חובתו להקטנת הנזק וזכאי לפיצוי חלקי מהמזיק

המזיק נדרש לשאת בעלויות הקטנת הנזק ועליו לשפות את הניזוק בגין ההוצאות שהוציא לשם כך

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט השלום בתל אביב -יפו נדונה תביעתה של עדנה כהן (להלן: "התובעת") ע"י עו"ד אסף גולן נגד ש. שלמה רכב בע"מ (להלן:"הנתבעת") ע"י עו"ד טל שרם.  פסק הדין תאדמ (ת"א) 41326-03-24 מפי כבוד השופט דן סעדון ניתן בכ"ה כסלו תשפ"ה, 26 דצמבר 2024.

לבית המשפט הוגשה תביעה בעניינה בשאלה אם מבוטח אשר רכבו עבר תאונה והוא בחר לא להפעיל את פוליסת הביטוח שלו ובמקום זה החליט לתקן את הרכב על חשבונו ולאחר מכן לתבוע תשלום מן המזיק יחשב כמי שלא עמד בנטל להקטין את נזקיו וככזה כמי שלא יהיה זכאי לקבל פיצוי בגין נזקים שהיה בכוחו למנוע.

התאונה אירעה עת יצא רכב התובעת מחניון תת קרקעי בנסיעה ישר, כאשר לפתע הגיח מימין רכב הנתבעת, פגע ברכב התובעת וגרם לנזק. בחוות דעת השמאי שבדק את רכב התובעת הוא קבע את סכום הנזק, שנגרם בתאונה לצד ירידת ערך ושכ"ט השמאי. בית המשפט ציין כי אחריות הנתבעת לתאונה אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים.

למרות שהתובעת הייתה מבוטחת במועד הרלוונטי על ידי חברת ביטוח איי אי ג'י, היא בחרה לא להפעיל את פוליסת הביטוח שלה אלא לתקן את רכבה על חשבונה. לאחר מכן פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לשלם לה עבור הוצאותיה. הנתבעת השיבה כי החליטה לפצות את התובעת רק בסכום חלקי מסך תביעתה. הפער בין הסכום שנדרש לבין הסכום שהנתבעת הסכימה לשלם נבע מכך שהתובעת בחרה לא להפעיל את פוליסת הביטוח שלה. לטענת הנתבעת, אילו הייתה התובעת בוחרת להפעיל את פוליסת הביטוח שלה היא הייתה נהנית מהנחה של מוסך הסדר בשיעור של 19% ומתשלום מופחת לשמאי. מכיוון שהתובעת לא עשתה כן הרי שלשיטת הנתבעת היא לא עמדה בנטל להקטין את נזקיה ועל כן אינה זכאית לפיצוי בגין הנזק, שאותו הייתה יכולה למנוע במאמץ סביר. הנתבעת הוסיפה, כי היא מודעת לכך שהפעלת פוליסת הביטוח על ידי התובעת הייתה צפויה לחייב את התובעת לשלם למבטחת שלה גם את עלות ההשתתפות העצמית, אך הנתבעת ציינה, כי במקרה כזה היא (הנתבעת) הייתה נושאת בעלות ההשתתפות העצמית עבור התובעת. עוד ציינה הנתבעת, כי על פי תנאי הפוליסה התקנית לפי התוספת הראשונה לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), לא תיכלל בדו"ח העבר הביטוחי של התובעת תביעה בגינה שיעור השיבוב הוא 75% ומעלה, כפי שבכוונת הנתבעת לשלם. משכך לא הייתה התובעת צפויה להיפגע מהתייקרות פרמיה עתידית. מהאמור עולה, שמשהפעלת פוליסת הביטוח של התובעת לא הייתה אמורה לגרום לה כל הפסד או נזק אלא היה בכוחה רק להפחית את התשלום בגין הנזק, יש לראות בתובעת כמי שלא עמדה בנטל להקטנת הנזק.

הנתבעת שילמה לתובעת סכום חלקי ובתביעה זו דורשת התובעת את הפרש הנזקים שנגרמו לה עקב התאונה: נזק לרכב, שכ"ט שמאי, ריבית, הטרדה, ימי עבודה וירידת ערך, לבין הסכום ששילמה הנתבעת. לטענתה, יש לצרף לסכום התביעה ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח.

הנתבעת טענה, שיש למחוק את התביעה מכיוון שהתצהיר התומך בעובדות כתב התביעה פגום, ונוסח בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי באופן שאינו מאפשר חקירה נגדית אפקטיבית ופוגע בזכות הנתבעת להליך הוגן. לגופם של דברים טענה הנתבעת, כי הפעלת פוליסת הביטוח של התובעת הייתה מזכה את התובעת ואת חברת הביטוח בהנחה של 19% מעלות התיקון. על כן בדרך זו היה הנזק המשולם למוסך קטן ושכ"ט השמאי היה פוחת. הנתבעת מוסיפה, כי התובעת לא צירפה ראיה לטענות בדבר נזק הנובע מריבית והצמדה, טרדה וימי עבודה.

בית המשפט ציין, שהתובעת טענה שלא הונחה לה תשתית ראייתית שחברות ביטוח מסרבות לבטח כלי רכב אשר בעברם מספר תאונות דרכים. בנסיבות אלה לא סביר לכפות על התובעת לתקן את נזקיה באמצעות הפעלת הפוליסה ושימוש ב"מסלול ההסדר". עוד הוסיפה, כי גם שיעור ההנחה המדויק שמעניקה חברת הביטוח של התובעת לתיקון במסלול הסדר לא הוכח במדויק, שכן לעניין זה נטען להנחות של 18% 19% ו – 20%. מנגד, הנתבעת חזרה על טענתה שאין לפסוק לזכות התובעת את הנזק שהיה בידה למנוע.

בית המשפט לאחר ששקל את טיעוני הצדדים מצא לקבל את התביעה בחלקה.

בית המשפט לא סבר, שעלה בידי הנתבעת להוכיח כי התובעת לא עמדה בנטל הקטנת נזקיה. הפער בין עלות התיקון, ששילמה התובעת מכיסה למוסך, לבין עלות התיקון שניתן היה לשלם אילו הייתה התובעת מפעילה את פוליסת הביטוח שלה, לכאורה מדובר בנזק שהיה בידי התובעת למנוע באמצעים סבירים באמצעות הפעלת הפוליסה. כידוע, כלל הקטנת הנזק שולל מתובע פיצוי בגין נזקים שהיה יכול למנוע או להקטין באמצעים סבירים. עם זאת, כלל הקטנת הנזק קובע גם כי המזיק הוא שנדרש לשאת בעלויות ההקטנה, ולפיכך מוטלת עליו החובה לשפות את הניזוק בגין ההוצאות שהוציא לשם כך. במקרה זה, קובע בית המשפט, שעולה מפניית הנתבעת אל התובעת, שהנתבעת הסכימה לשלם עבור התובעת גם את עלות ההשתתפות העצמית, בה הייתה התובעת מחוייבת אילו הייתה מפעילה את פוליסת הביטוח שלה. שיעור ההשתתפות עצמית שהתובעת הייתה צפויה לשאת בו לא הוכח. כמו כן הנתבעת לא הצליחה להראות כי אם הנתבעת הייתה נדרשת לשלם לתובעת את עלות תיקון הנזק ואת עלות ההשתתפות העצמית, עדיין היה נזק כלשהו שאותו לא הצליחה התובעת להקטין בנקיטת אמצעים סבירים מצדה.

מנגד, ציין בית המשפט שלא מצא בסיס בראיות שמצדיק לפסוק לתובעת פיצוי בגין ריבית, הצמדה, טרדה, הוצאות וימי עבודה.

בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי.

 ** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.