האם זכות התחלוף קמה כשהמבוטח וצד ג' הינם אותה אישיות משפטית

כשהמזיקה היא גם המבוטחת והמבטחת היא התובעת - לא עומדים הנימוקים שבבסיס זכות התחלוף

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית משפט השלום בקריית גת נדונה תביעתה של ש. שלמה רכב בע"מ (להלן: "התובעת") ע"י ב"כ עוה"ד אורי וינינגר נגד עיריית באר שבע (להלן: "הנתבעת") ע"י ב"כ עוה"ד גיא סקוב.  פסק הדין תאדמ (ק"ג) 46313-01-22 מפי כבוד הרשמת הבכירה הילה שוורץ ניתן בי"ג טבת תשפ"ה, 13 ינואר 2025.

לבית המשפט הוגשה תביעה כספית לתשלום נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת עקב תאונת דרכים.

 התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, במתן שירותי ליסינג והשכרת כלי רכב. התובעת השכירה רכב לנתבעת, רשות מקומית על פי פקודת העיריות,  במסגרת הסכם ליסינג תפעולי.

 התובעת טוענת, כי עת נסע רכב התובעת במגרש חניה בתחום שיפוטה של הנתבעת נפגע מארובות אוורור של מקלטים שהיו בשטח החניון בלי סימון או התראה והיו מוסתרים על ידי צמחייה. כתוצאה מהתאונה נגרמו נזקים לרכב.

 השאלות שבמחלוקת הינן האם לתובעת, ששילמה עבור נזקי הרכוש שנגרמו לרכב, בהתאם להסכם בינה ובין הנתבעת, זכות חזרה כלפי הנתבעת כמי שאחראית על מניעת מפגעים בתחום שיפוטה והאם התרשלה הנתבעת באופן המקים לתובעת עילה תביעה כלפיה.

לטענת התובעת הנזק שנגרם לרכב הינו כתוצאה ממעשיה או מחדליה של הנתבעת שלא נקטה באמצעים סבירים להסרת מפגעים ליד מוקדי חניית רכבים, לא פעלה כפי שרשות מקומית האחראית על תחזוקה סבירה בתחום שיפוטה הייתה נוהגת, ובכך קמה לה אחריות בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין(עוולת הרשלנות). בנוסף, היות ומדובר במפגע המצוי בחניון ואשר היה מוסתר על ידי צמחיה הרי שאין מקום להטלת אשם תורם. כן טענה התובעת כי הנתבעת הפרה את חובתה בהתאם לפקודת העיריות . ועוד טענה התובעת שלמרות שבהסכם בין הצדדים נקבע שהתובעת אחראית על תיקון הנזקים לרכב, אין בהסכם סעיף המונע ממנה לשוב בתביעת שיבוב לגורם המזיק, היא הנתבעת.

 לטענת הנתבעת הנזק שנגרם לרכב לא נגרם כתוצאה ממפגע או סיכון הנוגעים אליה. הרכב הושכר במסגרת ההסכם שבו התחייבה התובעת לערוך לרכב ביטוחים וקיבלה תמורה כספית בגינם. הגשת התביעה מהווה הפרת חובת תום הלב של התובעת בהליך המשא ומתן, כי התובעת לא העלתה אפשרות של חזרה לנתבעת, ולו הייתה מעלה אפשרות כזו ייתכן והנתבעת הייתה בוחרת מתמודדת אחרת במסגרת המכרז. בנוסף התובעת אינה יכולה לבוא בתביעה אף מכוח סעיפי ההסכם שנחתם בין הצדדים.

בית המשפט קבע, שיבחן את אופי ההסכם בין הצדדים בהתאם לכללים הקבועים בחוק ובפסיקה כדי לבדוק האם קמה לתובעת זכות תביעה כלפי הנתבעת. ככל שהמסקנה תהא בחיוב יעבור הוא לבחינת שאלת התרשלותה של העירייה כרשות מוניציפלית.

 בין הצדדים נחתם הסכם לפיו התובעת החכירה לנתבעת כלי רכב בשיטת ליסינג תפעולי לזמן קצוב. במסגרת ההסכם התחייבה התובעת, בין היתר, ליטול אחריות ולשאת בתשלום בגין כל נזק שייגרם לרכב כתוצאה מתאונה.  בית המשפט סבר, כי התובעת שהינה חברת ליסינג, פעלה גם כחברה מבטחת כי בחינת ההסכם בין הצדדים מעלה שהוא מכיל רכיבים ביטוחיים מובהקים.

 בית המשפט היפנה לסעיף 25(א) לחוק החוזים  הדן בפרשנותו של חוזה וקבע שחוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מהחוזה ומנסיבות העניין. ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. בית המשפט מצא שניתן ללמוד על כוונת הצדדים מקריאת ההסכם אשר מכיל מכלול של רכיבים ביטוחיים שקיימים בפוליסה התקנית. בהסכם קיימים סעיפים שמובילים למסקנה שהתובעת התכוונה לספק גם ביטוח פנימי השלוב בשכירות הרכב. ההסכם הינו בעל שני פנים במהותו, שכירות וביטוח במאוחד. כך הסעיף שמתייחס להשתתפות העצמית, שלפיו התובעת פועלת כמבטחת ולוקחת על עצמה אחריות לנזקים לכלי הרכב ולנזקים לרכוש וגוף של צד שלישי, שנגרמו בתאונה וכן החלק שעוסק בכיסוי הביטוחי, תיקוני דרך והעמדת רכב חלופי. בנוסף, במסגרת שאלות ההבהרה שהועברו בין הצדדים והינן חלק מההסכם, הבהירה התובעת שהיא אינה עורכת ביטוח מקיף או צד ג' אלא מעניקה כיסוי לנזקים בעצמה. מכאן שבהתאם להסכם בין הצדדים על התובעת היה לפעול כמבטחת בהתאם להוראות הפוליסה התקנית.

בית המשפט מפנה לפסיקה שעסקה בסוגיה של פעילות חברת השכרה כמעין מבטחת ונקבע שיש להחיל עליהן את הוראות "הפוליסה התקנית" החלה על חברות הביטוח מכח הוראות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), ונקבע שעל חברת השכרת הרכב מוטלת חובה לבטח את כלי הרכב המושכרים על-ידה בגין נזקי רכוש לצד שלישי אצל חברת ביטוח כאשר לצד זאת קיימת לחברה אופציה עצמאית לנהוג כמבטחת. בית המשפט קבע שמלשון ההסכם עולה שהתובעת בחרה באופציית של ביטוח עצמי ואינה יכולה להיחזות כמשכירה בלבד.

התובעת אינה חולקת כי היה עליה לשאת בעלות תיקון הרכב אלא שהדבר אינו מונע ממנה, לטענתה, זכות שיבוב כלפי הנתבעת. כלומר לטענת התובעת, מששילמה לנתבעת עבור הנזק שנגרם לרכב, יש לה זכות שיבוב כלפי המזיק, חרף היותה במקרה הנ"ל אותו גורם אותו ביטחה.

בית המשפט היפנה לסעיף 62 לחוק חוזה ביטוח בעניין זכות התחלוף ושקובע שמששילם המבטח את תגמולי הביטוח נכנס הוא בנעלי המבוטח לצורך תביעת צד ג'. התובעת פיצתה את הנתבעת בגין הנזקים שנגרמו לרכב ונכנסה לנעליה וכעת היא מבקשת לתבוע את הגורם המזיק. השאלה היא האם זכות תחלוף קמה כשהמבוטח וצד ג' הינם אותה אישיות משפטית. תפיסת היסוד העומדת בבסיסה של זכות התחלוף הוא מצב, שבו זכות משפטית שהייתה בידי נושה (המעביר) כלפי חייב, מועברת לידיו של אדם שלישי (הנעבר), במובן הזה שהנעבר נכנס בנעלי המעביר ומקבל את זכותו של האחרון על כל מרכיביה. המנגנונים העומדים בבסיס זכות התחלוף הם:  המזיק זכה בטובת הנאה בכך שהופטר מחובתו לפצות את הניזוק בגין הנזק שגרם (יסוד "התעשרות הזוכה"); טובת הנאה זו היא תוצאה של פעולת מבטחת הניזוק, אשר שילמה את תגמולי הביטוח (יסוד "על חשבון המזכה"); המזיק זכה בטובת הנאה זו מבלי שהייתה לו זכות שבדין לכך, שהרי לא הוא זה ששילם בעבור שירותי מבטחת הניזוק. כל המנגנונים הללו מושתתים על דיני עשיית עושר ולא במשפט, כלומר מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה), שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה.

 בית המשפט קבע,  ששעה שהמזיקה הינה גם המבוטחת, אשר שילמה למבטחת, היא התובעת, דמי ביטוח כפי שתומחרו על ידה, לא עומדים הנימוקים שבבסיס זכות התחלוף. זכות התביעה הפורמאלית נותרת בידי הניזוק, היא הנתבעת, וקבלת עמדת התובעת מובילה למצב אבסורדי שלפיו מכוח זכות התחלוף תתבע המבטחת את המבוטח שבנעליו היא נכנסה, והלכה למעשה תתבע הנתבעת את עצמה.  תביעתה של התובעת נגד הנתבעת קמה מכוח סעיף 62 לחוק חוזה ביטוח ומשכך היא אינה יכולה לעמוד.

 בית המשפט ציין, כי לו היה מגיע למסקנה כי מדובר בהסכם השכרה שיש לבחון אותו מההיבט החוזי בלבד, המסקנה הייתה הפוכה, בתנאי שסעיפי ההסכם אינם מונעים זכות חזרה לנתבעת ואינם כוללים סעיף אחריות צולבת.

לאור האמור בית המשפט סבור, שמתייתר הצורך לדון בשאלה של רשלנות הנתבעת. יחד עם זאת ציין כי נוכח החובות החלות על הנתבעת כרשות מקומית, הותרת ארובות אוורור ללא גידור או שלטי אזהרה כשהן מוסתרות על ידי צמחייה, יש בה כדי להקים חובה של הנתבעת כלפי התובעת ולחייבה בגין הנזקים שנגרמו לרכב.

 בית המשפט דחה את התביעה.

 ** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.