האם התקבלה טענתה של חברת הביטוח למרמה מטעם צד ג'?

ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)

בבית משפט השלום בכפר סבא נדונה תביעתה של הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"), נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") וערן אטיאס (להלן: "הנתבע 2"). פסק הדין (תאד"מ 26185-05-21), ניתן בתאריך 19 במאי, 2023, מפי כבוד השופט שרון דניאלי.

מדובר בתביעה כספית בגין נזקי רכוש בתאונה, בה היו מעורבים שני רכבים פרטיים, שאירעה, כנטען בכתב התביעה, ביום 13.9.19 בחיפה. התביעה היא תביעת שיבוב של חברת הביטוח, המבטחת את הרכב שלטענתה נפגע על ידי הנתבע 2, שנהג ברכב הנתבעת, נגד חברת הביטוח שביטחה אותו, הנתבעת 1, ונגדו. הנתבע 2, אינו חולק על אחריותו לתאונה, אולם לטענת הנתבעת 1, מבוטח התובעת והנתבע 2 לא דיווחו אמת באשר לתאונה, שלא קרתה. לפיכך האירוע נעדר כיסוי ביטוחי מחמת מרמה. התובעת ערכה מטעמה דו"ח חקירה ושיפתה את המבוטח מטעמה באופן מלא בגין נזקיו.

לפי עדותו של מבוטח התובעת (להלן: "המבוטח"), הוא החנה את הרכב ליד החנות שלו, נסע עם רכבו פעם נוספת לכיוון הסופר פארם, כשיצא משם גילה מכה בדלת הנהג, כשאינו יודע מי המזיק. לאחר יום או יומיים פנה, הנתבע 2, למבוטח התובעת והודה, כי הוא גרם לנזק ברכבו.

החוקר מטעם התובעת העיד בחקירתו הנגדית, כי לא ניתן היה לקבל מידע ממצלמות האבטחה באזור לאור חוסר שיתוף פעולה של תושבי האזור, וכן העיד, כי המבוטח והנתבע 2 לא מכירים.

הנתבע 2 העיד, כי פגע ברכבו של המבוטח, עת נסע אחורה ברכבו של המעסיק של בת זוגתו (להלן: "מבוטח הנתבעת"), כדי לצאת מהחניה, אולם התקשה להבחין בנזק, ולפיכך נסע לעבודה ללא השארת פרטים. כשנודע לו שפגע ברכבו של המבוטח, יצר איתו קשר. בחקירתו הנגדית, העיד, כי אנשים שמכירים אותו יידעו אותו אודות הפגיעה, וכי דיווח על התאונה יום לאחר מכן.

חוקר מטעם הנתבעת 1, העיד, כי הנתבע 2, ומבוטח הנתבעת לא שיתפו עמו פעולה. 

בסיכומים טען ב"כ התובעת, שאין מחלוקת שלמבוטח היה כיסוי ביטוחי, וכי היא שילמה לו בגין מלוא נזקיו. כמו כן, שאין ממש בטענת הנתבעת 1 לאי שיתוף פעולה מצד המבוטח, משזו לא עשתה מאמץ אמיתי לחקור את המבוטח.

ב"כ הנתבעת 1, טענה מנגד, כי ישנה מחלוקת באשר לנזק התובעת, שכן הנתבעת 1 כופרת בטענה שהרכב המבוטח על ידה היה מעורב בתאונה שגרמה נזק לרכב התובעת. בנוסף, טענה, לסתירות רבות בגרסתו של הנתבע 2, וכי היו מצלמות אבטחה רבות באזור, אולם התובעת והנתבע 2 לא טרחו לאתר תיעוד של המאורע. עוד טענה, כי בין מבוטח התובעת לבין הנתבע 2 נרקמה "קומבינה", וראיה לכך היא דיווחו הראשוני של המבוטח על תאונה עצמית, והעובדה שהטלת התאונה על צד ג', תיטיב אתו, שכן תמנע את התייקרות פרמיית הביטוח.

ב"כ הנתבע 2, טען, כי החוקר מטעם הנתבעת 1, לא ביצע חקירה מספקת. עוד טען, כי לנתבע 2, אין כל אינטרס כספי בהשתתפות בתביעת מרמה, וזאת כאשר הוא אינו המבוטח, וכי לא דיווח על התאונה במהירות לאור הסיטואציה הלא נעימה בה פגע ברכב אחר.

לאחר עיון בעדויות העדים ובשלושת דו"חות החקירה שהוגשו לתיק בית המשפט, קבע בית המשפט, כי דין התביעה להתקבל.

בית המשפט ציין, שככלל נטל ההוכחה מוטל על חברת הביטוח, עת זו טוענת להיעדר כיסוי ביטוחי מחמת מרמה או מכל סיבה אחרת. אולם, ציין, כי המקרים מורכבים יותר מקום בו טענת המרמה נטענת גם כלפי צד שלישי, שאינו צד לפוליסת הביטוח. בהקשר זה, הובאה ההלכה באשר לשאלה "מה דינה של טענת הגנה המבקשת לקעקע את גרסת התובע באשר לטענה שעליו להוכיח ובה בעת רומזת למעשה מרמה שביצע התובע?", הקובעת ש"במסגרת ניסיון זה, יכול הנתבע להביא ראיות מטעמו או לעשות שימוש בראיות שהגיש התובע לצורך הפרכת גרסתו העובדתית של התובע תוך הצעת היפותזה של מרמה, וכך לגרום לתובע להיכשל בעמידה בנטל השכנוע הרובץ לפתחו... בהחלט ייתכנו מקרים בהם נתבע טוען טענת הגנה הכוללת טענת מרמה ואינו מצליח לעמוד בנטל השכנוע לצורך קביעת המרמה כממצא עובדתי, אך בה בעת מצליח לערער את הבסיס הראייתי שהציב התובע לביסוס טענותיו הוא ובכך להביא לדחיית התביעה".

בענייננו, קבע, בית המשפט, כי לא הוכחה טענת המרמה באופן מספק, ואף לא הובאו ראיות המקעקעות או לכל הפחות מאיינות את גרסת התובעת באשר להתרחשות התאונה. כמו כן, מצא בית המשפט את עדויותיהם של הנתבע 2 ומבוטח התובעת מהימנות לעניין היכרותם השטחית, ולא התרשם, כי היו מעורבים בתכנית מרמה מתוחכמת כלפי שתי חברות ביטוח. בעניין זה, ציין בית המשפט, כי מהלך המרמה בין השניים לא סביר.

זאת ועוד, ציין בית המשפט, כי ניתן להסביר את הסתירות בגרסאות באמצעות הזמן הרב שחלף מאז התאונה, וכן, כי תיאורו של הנתבע 2 את התאונה תואם את מוקדי הנזק ברכב התובעת.

לנוכח כל האמור מצא בית המשפט, כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה, וכי טענות הנתבעת 1 בדבר מרמה לא קעקעו את ראיות התובעת, ובוודאי שלא עמדו בנטל ההוכחה המוגבר להוכחת טענת מרמה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת במלואה נגד הנתבעת 1, ונדחית ללא צו להוצאות נגד הנתבע 2. הנתבעת 1 תשלם לתובעת פיצוי בגין הנזק על סך 41,007 ₪, אגרת בית משפט, שכר העדים ושכ"ט עו"ד, וכן בהוצאות הנתבע 2.

עד מועד כתיבת שורות אלו לא ידוע האם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.