האם התליית רישיונה של הנתבעת פוגג את הכיסוי הביטוחי?

ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)

בבית משפט השלום בכפר סבא נדונה תביעתן של ורד אלבז (להלן: "התובעת 1") ואיי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת 2"), נגד ורד זילברמן סורין (להלן: "הנתבעת 1") ושומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"). פסק הדין (תאדמ (כ"ס) 40338-12-21), ניתן בתאריך 13 באפריל 2023, מפי כבוד הרשמת הבכירה רעות זיו. שמות באי כוח הצדדים לא הוזכרו בפסק הדין. 

מדובר בתביעה עבור פיצויים בגין נזקי רכוש,  שנגרמו בשל תאונת דרכים שאירעה ביום 9.4.2021 (להלן: "התאונה"). נטען, כי ביום התאונה, עמד רכב התובעות בעצירה מוחלטת כאשר דלתו פתוחה, עת הגיע רכב הנתבעות לפתע ופגע בחזית צד שמאל של רכב התובעות.

בכתב ההגנה, טענה הנתבעת 2, כי אין כיסוי ביטוחי למקרה הביטוח וזאת לאור התליית רישיונה של הנתבעת 1 על ידי משרד התחבורה, כך שנהגה ללא כיסוי ביטוחי ובהיעדר רישיון נהיגה בתוקף. לטענתה, הודעת התליית רישיונה של הנתבעת 1 נמסרה לה ביום 13.1.19, טרם התאונה הנטענת, לפיכך הייתה מודעת לכך שנהגה ללא רישיון תקף.

מנגד, טענה הנתבעת 1, כי הכיסוי הביטוחי תקף, שכן רישיון הנהיגה שלה הוארך באופן אוטומטי על ידי משרד התחבורה לאור מגפת הקורונה, לפיכך התליית רישיונה נדחתה עד לתאריך 6.8.2021. כמו כן, טענה, כי לא ידעה אודות ההתלייה טרם התאונה.

לאחר שמיעת טענות  הצדדים ועל סמך החומר שהונח בפני בית המשפט, הגיע בית המשפט למסקנה, כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים, כאשר עיקר האחריות מוטלת על כתפי הנתבעות בשיעור של 50%. על הנתבעות קבע בית המשפט, כי יש להשית אשם תורם בגובה 50%. כמו כן, מצא בית המשפט לנכון לדחות את טענת הנתבעת 2, להיעדר כיסוי ביטוחי.

כפי שעולה מעדות נהג התובעות, פתח את דלת הרכב, עת עמד בחנייה כבוי, לאחר שבדק, כי אין כל רכב, התכוון לצאת ושמע פגיעה. לטענתו, הדלת הייתה פתוחה כחצי דקה-דקה, עד רגע הפגיעה. הרכב חנה בצד ימין של רחוב דו סטרי עם חניות אפורות, מול ביתו.

לטענת הנתבעת 1, ביום התאונה, ראתה את רכב התובעות כאשר דלתותיו סגורות ונסעה במהירות איטית, כשלפתע אירעה הפגיעה. לטענתה, דלת התובעות לא הייתה פתוחה, וכן לא הייתה יד או רגל מחוץ לרכב, כפי שנטען על ידי התביעה. כמו כן, טענה, כי לאור קו ההפרדה הרצוף ברחוב לא יכלה לעבור לנתיב השמאלי ולעקוף את רכב התובעות. הנזק, שנגרם בתאונה הוא סדק בבסיס המראה. כתגובה לטענת הנתבעת 2, אודות התליית רישיונה, טענה, כי מכתב ההתלייה שהוצג מטעם הנתבעת 2, לא חתום על ידה, וכי ברשותה מכתב מחודש מאי 2021, בו נמסר, כי נתנה אורכה להתליית הרישיון עד חודש אוגוסט 2021.

המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים נסובה סביב סוגיית פתיחת דלת הרכב, האם הייתה הדלת פתוחה בעוד הנהג ברכב, או שמא פתח את דלתו במפתיע.

הנתבעת 1 העידה, בעניין זה, כי שמעה חריקה שנמשכה כ-10 שניות של דלת התובעות ברכבה. עוד העידה, כי נסעה איתה נוסעת נוספת שישבה לידה, אולם זו לא הובאה לעדות. בהקשר זה, התייחס בית המשפט להלכה הפסוקה בעניין הבאת עד, לפיה "אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..". כמו כן, ציין בית המשפט, כי על הנוהג בנתיב הנסיעה להיות ער לגורמים המצויים בנתיב נסיעתו, לרבות כלי רכב חונים, שדלתותיהם עשויות להיפתח בכל רגע נתון, וזאת במיוחד, עת מדובר בכביש דו סטרי עם קו הפרדה רצוף, בו לא ניתן לבצע עקיפה. בנוסף, מוקדי הנזק, באים בהלימה עם גרסתו של נהג התובעות. בהקשר זה, ציין בית המשפט, כי פתיחת דלת הנהג לזמן ממושך, כפי שעולה מעדותו של נהג התובעות עולה כדי הפרה של תקנה 80 לתקנות התעבורה, התשכא-1961, לפיכך יש להשית עליו אשם תורם של 50% לקרות התאונה.

באשר לסוגיית התליית הרישיון, מצא בית המשפט, כי התליית רישיונה של הנתבעת 1, נדחתה מיום 6.5.2021 ליום 6.8.2021, כפי שעולה מתעודת הציבור שהוגשה בפניו. היינו, במועד התאונה, התליית רישיונה של הנתבעת 1, לא היה בתוקף. לאור האמור, קבע בית המשפט, כי במועד התרחשות התאונה לא הייתה מניעה מטעם הנתבעת 1 להשתמש ברישיונה, ולפיכך ישנו כיסוי ביטוחי למקרה התאונה.

לא זו אף זו, מצא בית המשפט לנכון, אף לדחות את טענת הנתבעת 2 לעניין מודעותה של הנתבעת 1, לעניין התליית רישיונה. בהקשר זה, הובא ס' 1 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], לפי סעיף זה, בהיעדר המסמך שהוצג על ידי הנתבעת 1, בדבר דחיית התליית רישיונה, בעת התרחשות התאונה היית פסולה מלהחזיק רישיון נהיגה. לפיכך, במקרה זה, הייתה נעדרת כיסוי ביטוחי, בהתאם לתנאי הפוליסה, כפי שהובאו על ידי הנתבעת 2, לפיהם הכיסוי הביטוחי מותנה בקיומו של רישיון נהיגה בתוקף ב24 החודשים שקדמו לתאונה. אולם, הלכה ידועה היא, כי חבות מבטח לא תחול רק אם המבוטח היה מודע לפסילה.

תעודת הציבור שהוגשה  על ידי הנתבעת 2, מעלה, כי הנתבעת 1 צברה 12 נקודות, בגין עבירות תנועה שונות. בעניין זה ציין בית המשפט את תקנות התעבורה הרלוונטיות לעניין הודעת התליית הרישיון ומסירתה לנהג והחובה בקבלת הדרכת נהיגה. כמו כן, ציין בית המשפט את חזקת המסירה, לפיה המצאת מסמך בדואר רשום יראו בה כמבוצעת, ככל שהדיוור והמען על המכתב היו כשורה. חזקה שיכולה, להיסתר על ידי הנמען. בעניינינו, נטל זה מוטל על כתפי הנתבעת 2, כמי שטוענת להיעדר הכיסוי הביטוחי. לפיכך, אין די בשליחת המכתב לנתבעת 1, אלא יש להראות, כי הדיוור היה כשורה ושהייתה לה ידיעה ממשית-קונקרטית לעניין פסילת רישיונה.  לאור מכלול הראיות שהוצגו בפני בית המשפט, לא שוכנע, כי הנתבעת 2 עמדה בנטל להוכיח, כי דברי הדואר התקבלו אצל הנתבעת 1, וממילא שבפועל רישיונה היה בתוקף.

סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית, הנתבעת 2 תשלם לתובעות סך של 4,949 ₪, וכן שכ"ט עו"ד ותשלום הוצאות.

עד מועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.