האם אי שיתוף הפעולה של התובעת עם חברת הביטוח יגרום לשלילת מלוא תגמולי הביטוח?

ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)

בבית משפט השלום בתל אביב-יפו נדונה תביעתה של רולא אבו זייאד (להלן: "התובעת"), נגד איי אי גי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), שמות באי כוח הצדדים לא הוזכרו בפסק הדין. פסק הדין (תאד"מ 67078-05-22), ניתן בתאריך 10 במאי, 2023, מפי כבוד השופט עדי הדר.

מדובר בתביעה המוגשת בסדר דין מהיר על ידי התובעת, המבוטחת, לתשלום תגמולי ביטוח בסך של 37,068 ₪, בגין נזק, שנגרם לרכבה. מדובר בפסק דין תמציתי, שניתן לאחר קיום שני דיונים, במסגרתם העלתה הנתבעת בקשה לקבלת נתוני איכון, שלאחר קבלתם החליטה הנתבעת לזנוח את טענותיה לגבי היעדר החבות, תוך שהעמידה את טענותיה על הנזק וההוצאות, על טענות אלו נסוב פסק דין זה.

לטענת התובעת, בתאריך 21.9.21, נגרם נזק לרכבה על ידי מזיק לא ידוע, בעודו חונה ליד ביתה, עת היה מבוטח על ידי הנתבעת. לטענתה, פנתה לנתבעת בבקשה לממש את זכותה על פי הפוליסה, אולם, בקשתה נדחתה על ידי הנתבעת בטענה שהתובעת לא שיתפה פעולה עם הנתבעת ובכך הכשילה את בירור החבות. התובעת טענה, כי על מקרה זה חלה הנחייתו של המפקח על הביטוח מיום 9.12.1998, לפיה חברת ביטוח, אשר דוחה תביעתו של מבוטח או צד שלישי, חייבת לפרט בהזדמנות הראשונה הניתנת לה, את כל נימוקי הדחייה, אחרת לא תוכל להעלותם במועד מאוחר יותר. התובעת טענה התובעת, שקיימת סתירה בנימוקי הדחייה של הנתבעת, שטענה לאי שיתוף פעולה מצד התובעת מחד, ומאידך טענה שהיא/ נהג הרכב שיתפו פעולה והתייצבו לחקירה מול חוקר הנתבעת וזאת נוכח העובדה, שבידי הנתבעת מצוי דו"ח שמאי מטעמה ושאיפשרה התובעת לחוקר מטעם הנתבעת לחקור אותה מספר פעמים. זאת ועוד, טוענת הנתבעת לקיומם של שיקולים זרים העומדים מאחורי דחיית הנתבעת. במסגרת טענותיה של התובעת תהתה האם התנגדות למסירת טלפון אישי לצורך בדיקת מיקומים/שיחות/ציר זמן עולה כדי אי שיתוף פעולה. התובעת טוענת, כי על הנתבעת לפצותה בגין נזקי רכבה מכוח סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח.

לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה על הסף, שכן התובעת הגדילה את נזקיה, והגישה תביעת משפטית על מנת להכשיל את הנתבעת בבירור חבותה. לטענתה, התובעת והנהג מטעמה לא השיבו על שאלות הנתבעת, והתובעת סירבה להציג בפניה מסמכים מהותיים לבירור החבות, בכך לא שיתפה התובעת פעולה עמה. לטענתה, העדיפה התובעת להגיש תביעה זו לביהמ"ש על פני שיתוף פעולה עם הנתבעת, כ"דרך עוקפת".

לאחר שמיעת טענות הצדדים קיבל בית המשפט את התביעה באופן חלקי.

תחילה, קבע בית המשפט, כי יש לאמץ את חוות דעתו של השמאי מטעם התובעת במלואה. 

לטענת הנתבעת, התובעת הודיעה על מכירת רכבה, אולם לא נענתה לבקשת הנתבעת למסירת פרטים אודות המכירה במשך זמן רב. מנגד, ציינה הנתבעת שהשיבה לפניות הנתבעת וציינה, כי רכבה לא נמכר, אלא עבר תאונה נוספת. בחקירת אחיה של התובעת הוא אישר, כי הרכב תוקן לפני מועד התאונה הנוספת, אולם אין בידו קבלה המעידה על עלות התיקון. לאור האמור, טענה הנתבעת שבהיעדר קבלה, יש לדחות את התביעה. מנגד, טענה התובעת, כי אחיה לא נחקר לגבי הנסיבות שהובילו לתיקון הרכב והיעדר הקבלה.

ביהמ"ש קובע, כי נקודת המוצא היא שאין התובע חייב לתקן את רכבו לצורך הוכחת הנזק, ודי בהצגתה של חוות דעת לגבי סכום הנזק, כפי שהובא בעניין זה. אולם, קבלה נדרשת מקום, בו תיקון הרכב נעשה בטרם קביעת הפיצוי, על מנת להוכיח את הנזק שנגרם בפועל, שכן זכותו של המזיק לוודא אם הנזק שנגרם בפועל קטן מהנזק הנטען. לאור האמור, על הנתבעת היה ליידע את ביהמ"ש באמצעות תצהיר על ביצוע התיקון וסיבת היעדר הקבלה. אולם, תוצאה לא מידתית לפיה, לאור אי הגשת תצהיר מעין זה, משמעה שלילת תגמולי הביטוח מהתובעת, אין לקבל. חוות דעת שמאי מטעם הנתבעת מעידה על קרות הנזק, לאורה העמיד בית המשפט את סכום הנזק על 23,000 ₪.

לטענת הנתבעת, התובעת הגדילה את הנזק באמצעות סירובה לשתף פעולה בבדיקת התביעה, בטרם הגשתה לבית המשפט. מהראיות בתיק עולה תמונה מורכבת ומאוזנת יותר. מהראיות עולה, כי התובעת היא אמנם בעליו של הרכב, אולם זוהי זיקתה היחידה לרכב ואחיה נוהג ברכב מנהג בעלים. נסיבות התרחשות הנזק ומיקום הנזקים, עת הרכב חנה בחניה, הצדיקו את בקשת הנתבעת לקבל נתוני איכון, וזאת בשים לב לאיזון שיש לערוך בין הזכות לפרטיות ובין זכות הקניין של הנתבעת, במיוחד מקום בו הרכב מוחזק ע"י האח ולא ע"י המבוטחת.

לשיטתו של בית המשפט, גם אם טענתה של התובעת לפיה, פעלה הנתבעת בהליך זה מתוך נקמה על זכייתה של התובעת בהליך קודם, נכונה, פעלה הנתבעת בסבירות. בעניין זה ייתכן, כי סירובה לשתף פעולה נבע מחשדותיה לגבי מניעי הנתבעת, ובכך לא פעלה נכון. כמו כן, צדקה הנתבעת בהתנגדותה לאישור מלוא סכום חוות דעתו של השמאי, שביצע את הבדיקה השנייה, לאור מחדל התובעת ואחיה להציג קבלה המעידה על סכום התיקון, שלו לא ניתן הסבר. אולם, טענה לפיה התובעת לא זכאית לדבר אינה מידתית ועל כן נדחתה על ידי ביהמ"ש.

סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית, כאשר כל צד יישא בהוצאותיו.

עד מועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.