בית המשפט: הפרת חוזר המפקח על הביטוח מחייבת חברת ביטוח בתשלום ריבית מיוחדת - הנחיות המפקח בעלות תוקף מחייב ואל לחברות הביטוח להתעלם מהן

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית משפט השלום בחיפה נדונה תביעתו של אייל אטיאס (להלן: "התובע") אשר יוצג על ידי עו"ד נ. לביא, נגד ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") אשר יוצגה על ידי עו"ד אלישי לוי. פסק הדין ניתן על ידי כב' השופט הבכיר רמזי חדיד ביום 25 יולי 2025 בתאד"מ 69019-05-24, והוכרעו בו סוגיות מהותיות בנוגע לתוקף המחייב של הנחיות המפקח על הביטוח, ובמיוחד הוראות חוזר 2007-1-8 העוסק בשומת נזקי רכב על ידי שמאי חוץ.

עניינו של התיק נסב סביב תאונת דרכים שאירעה ביום 12.7.2023, בה היה מעורב רכב ג'יפ השייך לתובע (להלן: "התאונה" ו-"הג'יפ" בהתאמה). התאונה התרחשה במהלך טיול שטח ובעקבותיה נפגע סרן הג'יפ (להלן: "הסרן"). הג'יפ היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח מקיף במועדים הרלוונטיים לתביעה. התובע הודיע לנתבעת על התאונה ובו ביום השמאי, מר ליאור גלזר, המוגדר כ"שמאי חוץ" על פי הגדרות חוזר המפקח (להלן: "השמאי הראשון"), בדק את הג'יפ ונתן הצעת תיקון בה נקבע כי נדרש להחליף את הסרן בעלות של 35,300 שקל (להלן: "הצעת התיקון").

הנתבעת לא קיבלה את הצעת התיקון ובהסכמת התובע העבירה את הג'יפ למוסך מטעמה לצורך בדיקה. שמאי אחר מטעם הנתבעת, מר מחמוד שקיר (להלן: "השמאי השני"), ערך חוות דעת שונה בה נקבע כי אין צורך בהחלפת הסרן אלא ניתן לתקנו בעלות 5,150 שקל בתוספת מע"מ. יתרה מכך, בהוראת הנתבעת הסרן תוקן בהתאם לחוות דעת השמאי השני והמוסך הבודק אף נתן תעודת תקינות כמתחייב בדין (להלן: "תעודת התקינות").

התובע לא השלים עם התנהלות הנתבעת ומחשש כי תיקון הסרן אינו בטיחותי, החליף אותו בהתאם להצעת התיקון המקורית בעלות של 35,088 שקל. מכאן התביעה בסך זה בתוספת ריבית מיוחדת על פי סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

לטענת התובע, השמאי הראשון הינו "שמאי חוץ" כהגדרתו בחוזר מס' 2007-1-8 של המפקח על הביטוח (להלן: "החוזר"), ועל כן הצעת התיקון היא הקובעת. התובע טען כי ככל והנתבעת ביקשה לחלוק על הצעת התיקון, היה עליה לערוך שומה נגדית ולמנות שמאי מכריע בהתאם להוראות החוזר. התובע הדגיש כי לא נתן הסכמתו לתיקון הסרן אלא רק לבדיקתו, וכי לאחר שהתייעץ עם השמאי הראשון אשר מסר לו שתיקון הסרן אינו בטיחותי, החליט להחליפו על מנת שלא לסכן את בטחונו ובטחון בני משפחתו.

מנגד, הנתבעת טענה כי נשאה במלוא נזקי התובע בהתאם לחוות דעת השמאי השני וכי ניתנה תעודת תקינות כדין. הנתבעת טענה כי הג'יפ הועבר למוסך מטעמה בהסכמת ובאישור התובע, הסכמה שלטענתה חלה גם על התיקון עצמו. כמו כן, הנתבעת טענה כי היא רשאית לחלוק על חוות דעת השמאי הראשון וכי עמדה במועדים שנקבעו בחוזר. לגבי הסעד המבוקש, טענה הנתבעת כי התובע לא צירף קבלה להוכחת התשלום אלא רק חשבונית מס.

השופט רמזי חדיד התייחס תחילה לסמכות המפקח על הביטוח ולמעמד הוראותיו, תוך הסתמכות על פסיקת בית המשפט העליון ברע"א 10641/05 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין. בית המשפט קבע כי המפקח פועל על פי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפיקוח"), ובתחום הגנת המבוטחים הוענקה לו סמכות לברר תלונות ולהורות על תיקון ליקויים. השופט הדגיש כי הוראות החוק הן הוראות צרכנות מובהקות, שנקודת המוצא שלהן היא חוסר השוויון המובנה בין חברות הביטוח לבין מבוטחים. מדיניות משפטית ראויה מחייבת לפרש בהרחבה את סמכות המפקח וליתן להנחיותיו את תוקפן הראוי.

לגבי המקרה הקונקרטי, קבע בית המשפט כי אין חולק שהשמאי הראשון הינו שמאי חוץ והצעת התיקון שערך היא הצעה קובעת כהגדרת מונחים אלה בחוזר. על כן, ככל והנתבעת ביקשה לחלוק על הצעת התיקון, היה עליה להציג הצעת תיקון נגדית ולהודיע על רצונה לערער במועדים שנקבעו בחוזר, ובהמשך היה צורך למנות שמאי מכריע. בית המשפט דחה את טענת הנתבעת כאילו התובע הסכים לתיקון הסרן, תוך התבססות על הודעת מנהלת אגף התביעות אצל הנתבעת עצמה, לפיה "בדיעבד, הסתבר ששמאי הבקרה מטעמנו טעה לחשוב כי הסכמתו של המבוטח לגרירת הרכב לנתניה לצורך בדיקתו על ידי המכון, מהווה הסכמה לגבי ביצוע התיקון בפועל".

בית המשפט קבע כי בהינתן ההלכה הפסוקה לפיה יש לתת תוקף מחייב לחוזר, ומאחר שהצעת התיקון הראשונה היא הקובעת בהתאם להוראות החוזר, וכי לא הציגה הנתבעת ראיה לכך שהודיעה על רצונה לערער בפני שמאי מכריע, אין הנתבעת יכולה לטעון שקביעת השמאי השני מחייבת. השופט הדגיש כי אחרת תהיה המשמעות מתן הכשר למבטח לפעול כראות עיניו כל עת שהצעת התיקון אינה לרוחו, תוך דריסה של הוראות החוזר והעמדת המבוטח בפני עובדה מוגמרת.

בנושא הוכחת התשלום, דחה בית המשפט את טענת הנתבעת ביחס לאי צירוף קבלה, וקבע כי החשבונית המצורפת מעידה על התשלום במועד הנקוב בה. כמו כן, הבהיר בית המשפט כי הנתבעת לא שילמה פיצוי כספי לתובע אלא רק עבור התיקון במוסך. לגבי הריבית המיוחדת על פי סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, המהווה סנקציה על מבטח שלא שילם את תגמולי הביטוח במועדם, קבע בית המשפט כי למרות שמדובר בסנקציה שיש להותיר למקרים מיוחדים וחריגים, בנסיבות המקרה יש מקום להטילה. השופט ציין כי התנהלות הנתבעת הייתה מנוגדת לחוזר על אף התוקף המחייב של הוראותיו, ויתרה מכך העלתה טענה עובדתית שקרית כאילו התובע נתן הסכמתו לתיקון הסרן. לפיכך הוטלה ריבית מיוחדת בשיעור של 10% לשנה מיום 17.8.2023 (30 יום לאחר קבלת הצעת התיקון הראשונה אצל הנתבעת).

לסיכום, חייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לתובע 32,045 שקל (לאחר ניכוי כינון והשתתפות עצמית) בתוספת ריבית שקלית מיום הגשת התביעה וריבית מיוחדת של 10% לשנה מיום 17.8.2023. כמו כן, חויבה הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 שקל.

פסק הדין מחזק את התוקף המחייב של הנחיות המפקח על הביטוח ומבהיר, כי חברות הביטוח אינן יכולות להתעלם מהוראות החוזרים של המפקח. הפסיקה מדגישה כי מערכת היחסים בין חברות הביטוח לבין המבוטחים מאופיינת בחוסר שוויון מובנה, ועל כן יש לפרש את הנחיות המפקח על הביטוח בהרחבה וליתן להנחיות את תוקפן הראוי. המשמעות המעשית היא שחברות ביטוח החולקות על הצעת תיקון של שמאי חוץ חייבות לפעול במסגרת הנהלים הקבועים בחוזר, ובכלל זה הגשת שומה נגדית ומינוי שמאי מכריע. פסק הדין גם מחזק את חשיבותו של תיעוד מדויק והתנהלות בתום לב מצד חברות הביטוח. העלאת טענות עובדתיות שקריות ואי עמידה בהוראות החוזרים עלולות להוביל להטלת סנקציות כספיות משמעותיות בדמות ריבית מיוחדת. 

עד למועד כתיבת שורות אלו, טרם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי