בית המשפט המחוזי קיבל ערעור וקבע כי חברת הביטוח לא הוכיחה את קבלת הודעת הפסילה של הרישיון

ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)

בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נדון ערעורו של סיח'י חאלד (להלן: "המערער"), נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל" או "משיבה 1" בהתאמה), ונגד מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "מנורה" או "משיבה 2" בהתאמה). המערער יוצג ע"י ב"כ עוה"ד נסים איוב; כלל יוצגה ע"י ב"כ עוה"ד ניר הראל ואח'; ומנורה יוצגה ע"י ב"כ עוה"ד אלירן ג'נח. פסק הדין (ע"א (מחוזי מרכז) 28111-12-22) ניתן ביום 14 מאי 2023 מפי כבוד השופט המחוזי עבאס עאסי.

ענייננו בערעור שהגיש המערער על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה מפי כבוד השופטת עדנה יוסף-קוזין. בית משפט השלום קיבל את תביעת השיבוב שהגישה משיבה 1 נגד המערער, דחה את התביעה נגד משיבה 2, וכן דחה את הודעת צד ג' שהגיש המערער כנגד מנורה.

במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט השלום  דובר על תביעת שיבוב כספית שהגישה כלל נגד המערער על רקע נזקים שנגרמו לרכבו של מבוטחה במסגרת תאונת דרכים, שהיה מעורב בה המערער ואירעה בתאריך 17/07/2019. המשיבה פיצתה את מבוטחה מכוח הפוליסה וחזרה אל המערער ומנורה בתביעת שיבוב; בתוך כך, המערער, כמבוטח של מנורה, הגיש הודעת צד ג' כנגד מנורה. הדיון בבית משפט השלום לא עסק באחריות המערער לתאונה ו/או במחלוקת על גובה הנזק הנטען, שכן המערער לקח אחריות מלאה על התאונה והצדדים הסכימו על גובה הנזק כפי הנטען על בסיס השמאות שהוגשה; במוקד הדיון עלתה שאלת תקפות רישיונו של המערער נוכח הודעת התליית רישיון שנשלחה אליו ממשרד הרישוי על רקע צבירת נקודות. מנורה טענה, שנוכח העובדה שהמערער נהג ברכבו עם רישיון שלול יש בכך כדי להסיר את הכיסוי הביטוחי ולדחות את התביעה והודעת צד ג' שהוגשה כנגדה. מנגד, המערער טען כי לא קיבל את המכתב בדבר ההתליה ונודע לו כי רישיונו שלול רק כבדרך אגב במהלך בדיקה שגרתית של שוטר. בית משפט השלום  הסתמך על תעודת עובד ציבור של משרד התחבורה בה מצויין, שהודעת ההתליה הונפקה ביום 23/02/2019 וכי מכוח חזקת המסירה הקבועה בתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה, יש לראות במערער כמי שקיבל את המכתב בדבר ההתליה. כדי לסתור חזקה זו היה על המערער להוכיח כי לא קיבל את הדואר הרשום של הודעת הפסילה, ובית משפט השלום קבע כי הוא לא עמד בנטל כדי לסתור את החזקה. בית משפט השלום בקביעתו הסתמך על כך, שהמערער אישר כי קיבל קודם לכן עובר למכתב ההתליה את רישיונו בדואר לכתובת שאליה נשלח גם מכתב ההתליה וכי בחקירתו הנגדית, אשר לא הותירה רושם מהימן על בית המשפט, לא סיפק הסבר משכנע מדוע קיבל דווקא את רישיונו ואת מכתב ההתליה לא. כמו כן, בית משפט השלום קבע כי אין להסתמך על דו"ח מעקב משלוחים מאתר האינטרנט של הדואר, שבו צויין כי אין נתונים על דבר דואר הרשום הנוגע למשלוח הודעת הפסילה אשר צירף המערער, וכי הדבר אינו מעיד או שיש בו כדי להסיק, שדבר הדואר לא נשלח למערער משום שדוחות המעקב אינם נשמרים באתר הדואר לתקופה בלתי מוגבלת; בית המשפט קבע, כי היה על המערער לצרף תעודת עובד ציבור מרשות הדואר, אך הוא לא עשה כן. כמו כן, בית המשפט התייחס להחלטת אגף הרישוי מיום 18/08/2019 שבה הוחלט לקבל את בקשת המערער לדחיית מועד הפסילה, וציין כי היה על המערער כבר אז לטעון בבקשה כי לא קיבל את דבר הדואר, ומשלא עשה כן והעלה את הטענה לראשונה רק במסגרת ההליך, הדבר פוגע במהימנות טענותיו.

לאחר שבית המשפט המחוזי נתן את דעתו על פסק דינו של בית משפט השלום, לטענות הצדדים, ולמכלול החומר שהוגש על ידם, הגיע למסקנה כי דין הערעור להתקבל במלואו וזאת מכמה סיבות כדלקמן:

ראשית, בהתאם לחזקת המסירה הקבועה בתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה, ובהתאם להלכה הפסוקה, הנטל הראשוני הוא להוכיח כי דבר הדואר נשלח למערער ורק לאחר מכן  נטל הראיה עובר אליו להוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. בית המשפט המחוזי קבע כי מנורה לא עמדה בנטל, שכן מלבד תעודת עובד הציבור שהוגשה והעידה על מועד הנפקת ההודעה, אשר אין בה כדי לאשר האם נשלחה ההודעה (אם בכלל) ומתי, לא הוצגו ראיות נוספות. בית המשפט המחוזי ציין כי גם אם נראה את מועד הנפקת ההודעה כמועד משלוח ההודעה, עדיין פסילתו של המערער תסתיים לפני מועד התאונה.  בית המשפט קבע עוד, כי טענתה של מנורה שאין להסתמך על דוחות המעקב מאתר הדואר וכי היה להוציא תע"צ מרשות הדואר, עומדת לחובתה שכן הנטל להוכיח שדבר הדואר נשלח למערער רובץ עליה ולא על המערער. יתרה מכך, בית המשפט קבע שבית משפט השלום  הסתמך על ציטוט חלקי של בקשת דחיית מועד הפסילה של המערער, בעוד שבית משפט השלום הביא את הציטוט בפסק דינו מתע"צ משרד התחבורה "קיבלתי הודעה לגבי טיעון הטענות...", ציטוט אשר הושמטו ממנו מילים, הציטוט המלא היה "לא קיבלתי הודעה לגבי טיעון הטענות...". משכך, נוכח הציטוט המלא של דברי המערער, הדבר מוביל למסקנה שונה מזו שהגיע בית משפט השלום, שכן, הציטוט המלא מעלה אפשרות ממשית כי המערער כן טען כי לא קיבל הודעה לגבי טיעון הטענות לעניין הפסילה. בית המשפט המחוזי  קבע שבדרך כלל ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בקביעות עובדתיות, למעט במצבים חריגים בהם ההתערבות נוגעת למסקנה של בית משפט הנמוך יותר מחומר הראיות שהונח לפניו ולא מהתרשמות עדותו ואישיותו של המערער. בענייננו בית המשפט המחוזי קבע, כי המסקנות אליהן הגיע בית משפט השלום מחומר הראיות- אינן יכולות לעמוד.

סוף דבר: בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור במלואו וקבע כי דין התביעה וההודעת לצד ג' נגד מנורה- משיבה 2, להתקבל במלואן. 

עד מועד כתיבת שורות אלה לא ידוע האם הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.