בג"צ: שימוש בכלי בינה מלאכותית לצורך עריכת כתבי טענות

שימוש של עו"ד בבינה מלאכותית אינו משחרר מאחריותו ומשיקול דעתו המקצועי

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025) 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק נדונה תביעתה של פלונית (להלן: "העותרת") ע"י ב"כ עו"ד סוהיר זידאן נגד בית הדין השרעי לערעורים ירושלים, בית הדין השרעי עכו ופלוני (להלן: "משיבים") ע"י ב"כ עוה"ד טל שליט ואח'. פסק הדין בג"ץ 38379-12-24‏ מפי כבוד השופטים דוד מינץ, כבוד השופט יוסף אלרון וכבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ ניתן בכ"ה שבט תשפ"ה, 23 פברואר 2025.

לבית המשפט הוגשה עתירה נגד פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים, בגדרו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין השרעי בעכו; במוקד ההליכים עומדת בקשת העותרת לבטל תניה בהסכם הגירושין אשר נחתם בינה לבין המשיב 3, ואושר בפסק דינו של בית הדין השרעי. לטענת העותרת, בית הדין השרעי חרג מסמכותו באשרו ויתור על זכויות אזרחיות בהסכם.

בית המשפט העליון  דחה את העתירה על הסף, בהיעדר עילת התערבות בפסק דינו של בתי הדין השרעי היות שהמקרה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

בג"צ ציין שהטיעון המשפטי שהוצג בעתירה נסמך בעיקרו על פסקי דין וציטוטים מתוך פסקי דין שלא היו ולא נבראו בהסתמך על רקע התופעה של שימוש בכלי בינה מלאכותית לצורך עריכת כתבי בית-דין. בשנים האחרונות הפציעה טכנולוגיה חדשה שהיא בינה המלאכותית יוצרת (Generative Artificial Intelligence). בכוחם של כלים מבוססי בינה מלאכותית יוצרת, ובפרט כלים מבוססי מודלי שפה גדולים (Large Language Model), ליצור תכנים חדשים אשר נדמים כתוצרי חשיבה ויצירה של בני אנוש. טמון בטכנולוגיה הזו פוטנציאל רב לייעול וטיוב של מגוון משימות בתחום המשפטי כגון שימוש במערכות לגיבוש הערכת מסוכנות של נאשמים או ניהול תיקי בית המשפט, תוך תעדוף תיקים דחופים או כריכת תיקים קשורים לצורך טיפול משותף.

גם עורכי דין נעזרים בכלים של בינה מלאכותית בסיוע לניסוח הסכמים ובמיפוי טעויות וסיכונים שיש בהם, וגם בגילוי מסמכים. מערכות של בינה מלאכותית משמשות לעריכת כתבי בית-דין, ויכולות להעשיר את הרקע לכתבי הטענות, לספק תובנות נוספות, לשפר ולטייב ניסוחים ולהצביע על קשיים וכשלים בטיעון המשפטי. כמו כן בכוחה של הבינה המלאכותית להנגיש את הדין עבור מי שאינם משפטנים ולסייע לעורכי הדין ולשופטים למצוא פתרונות צודקים, מהירים וזולים מבלי לפגוע בזכויות ולזכות בהליך הוגן.

אולם, ציין בג"צ, שגם בטכנולוגיה הזו קיימים חסרונות וסיכונים, שמציבים אתגרים חדשים לעולם המשפט כמו החשש לזליגת מידע שהוזן לתוך מערכת בינה מלאכותית. ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין פרסמה גילוי דעת על הסיכונים האתיים שכרוכים בשימוש בכלי בינה מלאכותית כמו הזנת נתוני לקוח, אפילו כשמשמיטים פרטים מזהים, עלולה להביא לזליגת מידע אישי ולפגיעה בפרטיותו של הלקוח, עד כדי הפרת חובת הסודיות של עורך הדין.

ומוסיף בית המשפט, שאתגר נוסף הוא קבילותן של ראיות שנוצרו על-ידי מערכת בינה מלאכותית, בגלל הקושי לבסס את מהימנותן, וחוסר היכולת להעמיד את מי שיצר אותן לחקירה נגדית. הקושי המרכזי טמון בחשיפת המערכת השיפוטית למניפולציות אפשריות בתוכן המידע שמגיע אליה. דוגמה קיצונית לכך היא ייצור 'ראיות' באמצעות טכנולוגית ה'דיפ-פייק' (Deepfake) שהיא טכנולוגיה באמצעותה ניתן ליצור קבצי שמע, תמונות או סרטונים שנחזים להיות אמיתיים, של אירועים שלא היו ולא נבראו. בתי משפט ברחבי העולם נדרשים להתמודד עם כמות גוברת של ראיות שמתברר שנוצרו באמצעות הטכנולוגיות הללו ומנגד עם טענות לזיוף נגד ראיות אותנטיות. ויש הטוענים שמעבר מהחלטות שיפוטיות אנושיות להחלטות מבוססות בינה מלאכותית, טומנת בחובה סיכון להטיות, לאפליה ולפגיעה בזכות להליך הוגן וגם טוענים לקיומה של 'זכות להחלטה אנושית'.

 בית המשפט ציין שבעניין שמונח בפניו משתקפת התופעה המכונה הזיות הבינה המלאכותית (AI hallucinations). בהשאלה מעולם הפסיכולוגיה, מדובר בתופעה שבה מערכת בינה מלאכותית יוצרת תוכן שמכיל מידע לא אמיתי או מטעה שמוצג כעובדה. הבעיה היא שמעיון בטקסט עצמו  קשה לדעת האם אכן מדובר בתוכן פיקטיבי. לפעמים המידע עליו נסמך האלגוריתם עשוי להיות מטעה, לא עדכני ואף מוטה במכוון. התוצרים נחזים ענייניים והגיוניים, ויש המסתמכים עליהם מבלי לוודא את נכונותם.

בית המשפט קבע שכך נעשה בענייננו. באת-כוח העותרת נסמכה על אזכורים וציטוטים, ממובאות שלא היו ולא נבראו. פלט "ההזיה" שקיבלה נחזה כה אמין, שלא טרחה לבדוק את אמיתות תוכנו. בית המשפט ציין, שזה אינו המקרה הראשון בו הוגשו לבתי משפט כתבי בית-דין הכוללים איזכורים של פסקי דין שלא היו ולא נבראו ולכן ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין פירסמה גילוי דעת בהתייחס לחובות האתיות של עורך הדין בעת שימוש בבינה מלאכותית בעבודתו.

בית המשפט קבע, שכתבי הטענות של הצדדים הם אבני היסוד של ההליך המשפטי. הם משרטטים את גבולות הגזרה להכרעה השיפוטית. מחשיבותם של כתבי הטענות, להליך כולו, נגזרת החובה להגישם כשהם מדוייקים ואמינים. עורך דין שמגיש כתב בית-דין שתוכנו בדוי, תוך שהוא נסמך על אסמכתאות שאינן קיימות, מועל בחובותיו, כלפי בעל הדין אותו הוא מייצג; כלפי בית המשפט; כלפי הצד שכנגד; וכלפי מקצוע עריכת הדין.

כשמוגש כתב טענות מטעה לבית המשפט, שכולל אסמכתאות משפטיות שלא היו ולא נבראו, יש בארגז הכלים של בית המשפט כלים המאפשרים לו להתמודד עם מקרה של הטעייה של בית המשפט. ביכולתו לסלק על הסף הליך המבוסס על כתב טענות מטעה, או לסלקו על הסף בשל היעדר תשתית משפטית מספקת. בהליכים אזרחיים רשאי בית המשפט, למחוק כתב תביעה המבוסס על טיעון משפטי בדוי ואם סבר שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט, הוא יכול למחוק את כתב הטענות ואף להשית הוצאות משפטיות על עורך הדין.

במקרה זה קבע בית המשפט העליון שלא מצא צורך לעשות שימוש בכלים אלה אך ראוי שבמקרים עתידיים דומים, יעשו בתי משפט שימוש בסמכויות שלהם.

בית המשפט העליון הבהיר שיש שימושים ראויים שניתן לעשות בכלי בינה מלאכותית ולא ראוי שבגלל החששות נחמיץ תועלות אלו ואת  השימוש שעושים עורכי דין בכלי בינה מלאכותית, אין משמעו כי הם יכולים להתפרק מאחריותם ומשיקול דעתם המקצועי. חובותיהם המקצועיות של עורכי דין דורשות לעשות בטכנולוגיה שימוש אחראי, זהיר וביקורתי, להבין לעומקן את יכולותיה ומגבלותיה, ואין הם רשאים להגיש לבית המשפט כתבי בית-דין שלא נבדקה אמינותם ודיוקם והם אינם יכולים להגיש כתבי בית דין מוטעים ומטעים, תוך הסתמכות עיוורת על הכלים של הבינה המלאכותית.

 בית המשפט דחה את העתירה.